בלדה לאורח (עפ"י סיפור עם)/אריה רוקח
עיירתנו הייתה עירה טובה
הכנסת אורחים בה מצווה חשובה
בערב שבת הגיע אורח
קבלו את פניו בשמחה
הציעו מקום להתארח
ופתק קיבל לארוחה.
הלך האורח בעולץ לטבול
במרחץ לכבוד שבת
ובמקווה הרי כולם שווים
עני ,עשיר,חכם או תמווט.
אמרנו: זו עיירה טובה
והכנסת אורחים מצווה חשובה
ובמקווה מאויד ומעורפל,
טובל האורח וששים בני מעיו
כולו רטוב, זקנו מדובלל
והשכן לידו אין רואים את פניו.
ליד האורח טבל אותו אדם
שהרבה לשאול שאלות לרוב
"מנין ולאן?" "לכאן ולשם!"
"והיכן תסעד ידידי הטוב? "
כך בעיירה ממש טובה
עם הכנסת אורחים כה חשובה.
"לביתו של מי הערב תיכנס?"
שאל האיש בקול שקט,
"לביתו של ר' גרונם המוכס."
ענה האורח בכנות ובאמת.
"מדבר אחד חוששני,אללי",
אמר וחייך כאורח שובב-
"שמא ר' גרונם קמצן וכילי
רעב אכנס ואצא מורעב".
חשש מרעב בעיירה כה טובה
בה הכנסת אורחים כה חשובה.
"אכן קלעת בלי דעת מדוע"
קרץ,חייך וענה בקול שליו.
"ר' גרונם הוא כילי ידוע
מסעודתו באמת תצא רעב."
"לכן אורח יקר-דאג לעצמך,
אל בית האוכל רוץ הרגע
אכול היטב מקנת כספך
ותצא שבע וללא פגע".
כך שבעים בעיירה טובה,
בה האורחים מצווה חשובה.
שמע האורח הנבון לעצה,
והתלבש לו חיש מהר.
ואכל תפודים בשר וביצה,
וכרסו מילא די והותר.
ערב שבת שירה ושמח.
בעל הבית בשטריימל וקפטן.
ערב שבת סביב השולחן
מקבלים בכבוד פני אורח.
ערב שבת בעיירה טובה
כשהכנסת אורחים כה חשובה.
הערב כה חגיגית הארוחה,
השולחן עמוס מעדנים.
אך האורח כרסו מלאה,
לא יכנס אפילו צנים.
והמארח ר' גרונם המוכס
מפציר בו" "אנא אכול",
אך אפילו פירור לא יכנס.
פשוט מלא, לא יכול.
לא יכול בעיירה טובה
למרות המצווה החשובה.
תמה הארוחה וחסל,
האורח קם כי מאוחר,
ר' גרונם מגיש לו סל,
"לא אכלת,אכול מחר".
"ועצה אתן לך חינם,
אל תשמע",אמר ובעינו קרץ
"מעתה ועד עולם
רכילות של בית מרחץ."
וכמו שאמרנו:
עיירתנו הייתה עיירה טובה
והכנסת אורחים בה מצווה חשובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה