על פרוק הפרד

שמו היה פארוק. כן, כשמו של מלך מצרים האחרון. מי נתן לו את השם? איני יודע, אני יודע רק דבר אחד, שהחברים בקיבוץ, התייחסו אליו לא בכבוד רב.
איפה גר? באורווה קטנה בקיבוץ. במין חצר ששם שכן בימים אחרים פר ההרבעה שהיה המאהב של כל הפרות בקיבוץ.
היו שניים, פארוק הפרד מין שלא נחשב כזה. לא סוס ולא חמור, אלא בן תערובת ללא יופי והדר. אחד שעובד קשה מאד אבל גם זה לא משהו. רב עבודתו הרי ממש לא נחוצה יותר, הטרקטור עושה זאת ביעילות רבה יותר ולעולם לא משתולל, לא בועט ולא נושך ואם דואגים לבנזין ושמן,אין בעיות.
בכל זאת למרות שלא ממש היו צריכים אותו, פה ושם בגן הירק ועוד ענפים שבהם היו עבודות שלא רצוי היה להיכנס עם טרקטור ואז היו לוקחים אותו. הוא היה עושה את עבודתו . בעיקר כאשר חבר אחד אוחז את הרסן והשני אוחז במחרשה או בכלי שקראו לו מקלטר.
שכנתו של פארוק הייתה ראזאלה (איילה בערבית). סוסה ערבית, צעירה ברודה- נקודה, רבת יופי ואצילה למראה. יחד איתה חילק פארוק את תצרו לשעבר של הפר.
קשה לדעת מה היו היחסים בין השניים . היא הייתה מפונקת, יום יום קיבלה מזון משובח. יום יום באו חברים ליטפו אותה ואמרו לה מלים טובות. ומדי פעם הוציאו אותה לסיבוב רכיבה. למען האמת קשה היה לדעת אם פארוק קינא בראזאלה, אך ידוע שהם לא רבו וחילקו את חצר הפר בשלום ובשלווה. יום אחד נעלמה ראזאלה,לאן? איני יודע. כנראה נמכרה.פארוק נשאר לבדו בחצר של הפר.
אמנם לפארוק לא היה מראה ולא תואר אבל אופי בפירוש היה לו. הוא ממש לא היה פראייר, היה צריך מאמץ בכדי לשכנע אותו לעבוד.על כל מכה הגיב ברוגז ואם אפשר גם באלימות-בעיטה ,נשיכה כפרד בעל כבוד עצמי, ועל כן רבים מהחברים סרבו לעבוד איתו. בקשר אלי ? איני יודע מדוע ,אני הסתדרתי אתו ויכלתי ולקלטר ולחרוש כך שרק אני מוביל אותו במושכות מאחור. לא שלא כעס עלי לפעמים,לא שלא ניסה לנשוך אותי לפעמים,אבל הסתדרנו –האכלתי אותו,רחצתי אותו וכנראה שפארוק תפס בחוש ,שלפגוע בי זה בניגוד לאינטרסים הבסיסיים שלו.
בקבוץ הסתובב לו אז כלב. איש לא ידע מהיכן בא ומה שמו, הכלב נראה לא רע אבל מוזנח למראה .כלב זה משום מה חבר לפארוק וראה בו את הבעלים שלו ולאן שפארוק הלך- הכלב אחריו. בלילות היה רובץ לידו באורווה ונח לו.
יום אחד נעלם פארוק,מישהו השאיר את דלת האורווה פתוחה ,פארוק יצא והלך לבלות והכלב אחריו.להיכן נעלם? חידה! יצאנו בטרקטור לחפש אחריו.מישהו סיפר לנו שליד חורשת הקרן הקיימת מסתובבים להם בכיף חבורה של פרדים ,סוסים וחמורים ורועים להם.ניגשנו לשם ואכן התגלה מחזה יוצא דופן חבורה עליזה זו עמדה ורעתה , כאילו הייתה החלטה של מועצת ספ"ח האזורית ( ספ"ח-סוסים-פרדים-חמורים), לקחת חופשה מאורגנת ואליהם נספח מיודענו הכלב.ניגשתי לפארוק והוא לא ניסה לברוח. חברתי אותו לרתמת הראש והוא לא התווכח לא התנגד, כאילו אמר לעצמו שלכל דבר טוב יש סוף.
החיים נמשכו. יום אחד החליטו בקיבוץ שפארוק אינו כלכלי יותר או אינו
"משתלם" אינו "רנטבילי" יותר והוחלט למכרו. לא ששמחתי על כך, אבל מי יכול לעמוד כנגד חוקי הכלכלה?התבקשתי להכינו למכירה. רתמתי אותו תוך שאני מנחם אותו ומסביר לו שבודאי ייקחו אותו למקום טוב בו יאכל להנאתו ממשמני הארץ ולא יעבוד קשה.
עוד אני מכין אותו בא דן,אחד מחברי הקיבוץ ומספר לי ששמע את הסוחר ורעהו מדברים על כך שפארוק נקנה לשחיטה,לבשר. באותה תקופה,תקופת הצנע ומחסור בבשר, קרו דברים כאלה.

היה לי ברור שהיה לא יהיה! התרתי את קישוריו פתחתי את שער המכלאה וצעקתי צעקות נוראות ומפחידות תוך שאני חובט בעכוזו.פארוק יצא בדהרה פראית והכלב אחריו.הסוחר בא אלי כשהוא זועק זעקות שבר :"אני כבר שלמתי!!!" לא התווכחתי איתו "הוא שלך, קח אותו!" ניסיונותיו של הסוחר לתפוס אותו היו פאטטיים ובלתי יעילים בעליל.
במזכירות החזירו לסוחר את כספו, קשה לומר שלא כעסו על המעשה הלא כלכלי ולא לויאלי שעשיתי,אך באותה מידה קשה לומר שהצטערתי על כך.
לקראת ערב חזר פארוק לאורווה ליהנות ממנת התערובת ששמתי לפניו.
ברבות הימים עזבתי את הקיבוץ ולא ידוע לי מה היה גורלו של פארוק. אני מניח שהיום, לאחר כל כך הרבה שנים הוא שוכן כבוד בגן העדן לבהמות, אוכל חציר רענן לוגם מי מעיין צלולים ונהנה כראוי לבהמה צדקת ובעלת אופי ולידו הכלב שקיבל אישור מיוחד לשהות איתו.


C כל הזכויות שמורות לאריה רוקח ועמותת SOS חיות