הוא היה גור קטן קטנטן ושחור הוא שכב בגינה שטופת הגשם ורעד מקור. היה לו קר מאד .שוב לא חש את חום גופה של אימא ואת פרוות הקטיפה שלה. והוא גם היה רעב ואימא לא הגישה לה את הפטמה הרכה עם החלב המתוק.
איפה אימא?
מי יודע? פתאום נעלמה. אולי דרסה אותה מכונית? אולי התנפל עליה שועל או כלב. אולי ילדים לא חכמים התעללו בה? אולי תפסו אותה חוטפי חתולים? מי יודע?
הגור ידע רק שקר לו ,שהוא רעב ולא הבין יותר.מה קורה. בסך הכל הוא גור קטן ולא הבין יותר .
לאן אימא נעלמה? הגור רעד כולו.
הגור הרגיש שהוא הולך ונחלש הוא ילל תחילה בקול חזק יותר ואחר כך בקול חלש יותר ולבסוף בקול שכמעט ולא נשמע.
ואז שמע קולות. מישהו הריח אותו הוא חש באף החולף ועובר על פני גופו הקטן, האם זו אימא ? הגור ששכב בלי תנועה החל להזיז את גופו וסובב את פיו על מנת למצוץ חלב מהפטמות של אימא.
אבל זאת לא הייתה אימא.זו הייתה כלבה לבנה וחביבה שהבינה שהגור נמצא במצוקה .היא ליקקה את הגור ויללה .
"הי שילה ,מה מצאת שם?" נשמע קול עמוק של גבר. וגבר גבה קומה התקרב.
"הי, מצאת כאן גור חמוד" ,אמר האיש. "מעניין מה קרה לאימא שלו".
הגור הקטנטן הצטנף בתוך ידו של האיש, רעד מקור ויבב חלושות מרעב.
"הגור הזה ממש רעב, והוא רועד מקור. מוכרחים לעשות לו משהו" אמר האיש.
האיש הגיע לבית גדול וקרא: "ילדים בואו הנה"!
הדלת נפתחה ושני ילדים כבני שבע ושמונה באו.
"ד"ר גל מה מצאת הפעם?" שאלו הילדים
מסתבר שרופא החיות ד"ר גל תמיד מצא בעל חיים שזקוקים לעזרה ותמיד הוא היה נעזר בשני הילדים אודי ורודי.
" איזה חתול קטן וחמוד ממש כמו ג'וק קטן ושחור" צהל אורי.
"אז נקרא לו ג'וקי" הציע רודי
"רעיון גדול " הגיב ד"ר גל, אבל בנתיים צריך להאכיל אותו.
אודי ורודי רצו הביתה והביאו בקבוק עם פיטמה ,שהיה שייך לאחותם הקטנה –לפני שגדלה, ד"ר גל לקח את הבקבוק עם הפטמה, הגור התנפל על הפטמה וגמע בשקיקה רבה. סוף סוף חש הגור את החום וגם את החלב הגולש לאט לקיבתו. היה לו חם וטוב והוא החל לגרגר וליהנות היה לו חם וטוב . הוא פקח את עיניו והתבונן בילדים.
"יא כמה הוא חמוד" אמר רודי
"באמת מתוק אולי תשאיר אותו אצלנו".
"ומה תעשו איתו?" , שאל ד"ר גל
"נדאג לו ונאכיל אותו" –אמרו השנים.
ד"ר גל חשב וחשב ובסוף אמר: "איך אדע כי אתם אכן ילדים אחראיים וכי אפשר לסמוך עליכם?"
"אנחנו מאד אחראיים תשאל אפילו את אימא ואבא".
ד"ר גל הסכים הוא האמין שהשניים הם אחראיים ויטפלו בגור הקטן היטב. הוא השאיר בידיהם הוראות מדויקות והלך לטפל בבהמות המשק.
"איך נקרא לו?" שאל רודי
" אני מציע כמו שאמרנו נקרא לו ג'וקי, הוא דומה לג'וק קטן ושחור". הציע אודי
,איזה יופי של שם, הי ג'וקי מה שלומך ומה דעתך על השם שלך?" צהל רודי
האמת? ג'וקי לא ידע שנתנו לו שם והשם-ג'וקי. הוא חש נהדר היה שבע ,היה לו חם וטוב ומיד נרדם. כשהתעורר הרגיש שלוקחים אותו לאן? הוא לא ידע אבל היות והיה לו נעים לא איכפת היה לו לאן הולכים.
הילדים הגיעו אל מגרש המשחקים ושם היו כל החברים שיחקו כדורגל.
"הי אודי ורודי,טוב באתם אנחנו חסרים שני ילדים למשחק" צעקו הילדים
"אבל מה נעשה עם ג'וקי?" שאל רודי.
"מי זה ג'וקי?" שאל שאולי שארגן את המשחק.
הילדים הראו לו את החתלתול.
"הוא באמת חמוד,אבל אי אפשר בגללו לא לשחק. שימו אותו בצד בתוך הכובע של אודי וכך לא יברח.
"רעיון טוב", חשב לו לאודי. לאודי היה כובע דייגים שחור שאבא הביא לו מיוון והוא תמיד אהב ללכת עם הכובע הזה.
וכך מצא את עצמו ג'וקי במין מקום אפל ושחור, הוא ניסה ללכת ולצאת אבל ראה שהחדר האפל הולך איתו ,לאן שהוא הולך הכובע הולך איתו . הילדים שיחקו ולא שמו לב שהכובע של אודי "הולך " לרחוב ג'וק המשיך להוביל את הכובע לכביש ולא התרגש מקולות המכוניות שעברו מעליו .
פתאום נשמע קול עדין ודק : "הי שולה הביטי פלא, כובע הולך לו לבד , בואי ניקח את הכובע" .
כשהבנות ניגשו והרימו את הכובע ג'וקי ברח לו לאור הגדול ורץ לשדה. הבנות לא המשיכו אחריו ובכלל לא שמו לב אליו אלא לכובע השחור של אודי.
ג'וקי יצא לשדה. היום היה חם ונעים ג'וקי ראה דברים מעניינים מאד. הנה משהו יפה וצבעוני מרחף לו מעל הפרחים ג'וקי לא ידע כמובן שיש כאן פרפר, אם יכול היה לדבר איתו בודאי היה מציע לו לשחק ביחד, אבל מאחר ולא ידע המשיך הפרפר בדרכו וגם ג'וקי המשיך ללכת למרות שלא היה לו מושג לאן הוא הולך , אבל הפרחים,הפרפרים ושאר הדברים היפים שהיו שם משכו את ליבו והוא לא חש בסכנה המתקרבת, בצל שריחף מעל לראשו.
זה היה עורב אפור שראה את הגור השחור והקטן וחשב לעצמו "הנה ארוחה נהדרת ,טובה פי אלף מהשיריים והזבל שאני מוצא בעיר", וכבר התכונן לרדת ולתפוס את ג'וקי במקורו הארוך והחזק,הוא כמעט תפס אותו...
אבל רק כמעט... מן הצד הגיחה כלבה לבנה בנביחות אימים והבריחה את העורב שכנראה יצטרך לחזור אל פחי האשפה.
זו הייתה מיודעתנו משכבר –שילה, היא ריחרחה את הגור שהיה מוכר לה מקודם אך הפעם תפסה בצווארו כמו שלוקחים גור ורצה לביתה .
ד"ר גל ראה את הנעשה ולא התערב, הוא הבין לליבה . לפני יומיים המליטה שילה שני גורים שמתו מיד וגור אחד חי. שילה חיפשה גור נוסף להעניק לו חלב ואהבה.
המשחק הסתיים, אודי ורודי ניגשו לחפש את הכובע עם ג'וקי והנה אין כובע ואין ג'וקי . את הכובע מצאו אצל הבנות אבל ג'וקי נעלם איש לא ראה אותו.
הילדים נמלאו חרדה מי יודע מה יקרה לג'וקי. נוסף לחרדה הרגישו שני הילדים תחושה כבדה מאד.
איפה האחריות שלנו? הבטחנו לד"ר גל.מה נגיד לו כשיבוא? הם המשיכו להתרוצץ בשדה ובכביש וג'וקי-כאילו בלעה אותו האדמה.
מעל לראשיהם קראו העורבים ברעש רב, לו היו מבינים את שפת העורבים קרוב לודאי היו שומעים עורב אחד אומר למשנהו:" איזה באסה ,כמעט היה לי אחלה גור לאכול והכלבה הזאת לקחה אותו ממני, בכלל מה איכפת לכלבה מגור חתולים?".
הילדים המשיכו להתרוצץ עד שפתאום נתקלו בד"ר גל. הילדים הסמיקו וד"ר גל הביט בהם בלי החיוך הרגיל שלו ,ואפשר אפילו להגיד בכעס.
אודי סמוק ונבוך היה הראשון:" ד"ר גל אולי...אולי... ראית..." ולא יכול להמשיך.
רודי החיוור המשיך כשליבו דופק בחזקה: "אולי ...אתה...אתה...יודע איפה...ג'ו..ג'וקי?
ד"ר גל שתק רגע ואמר:"כן אני יודע. בואו אתי,תראו גם אתם.
השלושה הלכו בשתיקה לחצר ביתו של ד"ר גל בחצר ליד המלונה רבצה שילה וליד ינקו ממנה גור כלבים לבן כמוה בדיוק, וגור חתולים קטן ושחור.
"הנה ג'וקי שלנו " קראו הילדים.
"לא, אמר ד"ר גל הוא כבר לא שלכם ,הוא של שילה שהצילה את הגור ממות בטוח". וסיפר להם כיצד העורב כמעט וטרף את הגור וכיצד הצילה אותו שילה הגיבורה.
הילדים הרכינו את ראשם ובליבם ידעו כי ד"ר גל צודק.
---------------------------------------------------------------------------------------------
C
כל הזכויות שמורות לאריה רוקח ועמותת SOS חיות
איפה אימא?
מי יודע? פתאום נעלמה. אולי דרסה אותה מכונית? אולי התנפל עליה שועל או כלב. אולי ילדים לא חכמים התעללו בה? אולי תפסו אותה חוטפי חתולים? מי יודע?
הגור ידע רק שקר לו ,שהוא רעב ולא הבין יותר.מה קורה. בסך הכל הוא גור קטן ולא הבין יותר .
לאן אימא נעלמה? הגור רעד כולו.
הגור הרגיש שהוא הולך ונחלש הוא ילל תחילה בקול חזק יותר ואחר כך בקול חלש יותר ולבסוף בקול שכמעט ולא נשמע.
ואז שמע קולות. מישהו הריח אותו הוא חש באף החולף ועובר על פני גופו הקטן, האם זו אימא ? הגור ששכב בלי תנועה החל להזיז את גופו וסובב את פיו על מנת למצוץ חלב מהפטמות של אימא.
אבל זאת לא הייתה אימא.זו הייתה כלבה לבנה וחביבה שהבינה שהגור נמצא במצוקה .היא ליקקה את הגור ויללה .
"הי שילה ,מה מצאת שם?" נשמע קול עמוק של גבר. וגבר גבה קומה התקרב.
"הי, מצאת כאן גור חמוד" ,אמר האיש. "מעניין מה קרה לאימא שלו".
הגור הקטנטן הצטנף בתוך ידו של האיש, רעד מקור ויבב חלושות מרעב.
"הגור הזה ממש רעב, והוא רועד מקור. מוכרחים לעשות לו משהו" אמר האיש.
האיש הגיע לבית גדול וקרא: "ילדים בואו הנה"!
הדלת נפתחה ושני ילדים כבני שבע ושמונה באו.
"ד"ר גל מה מצאת הפעם?" שאלו הילדים
מסתבר שרופא החיות ד"ר גל תמיד מצא בעל חיים שזקוקים לעזרה ותמיד הוא היה נעזר בשני הילדים אודי ורודי.
" איזה חתול קטן וחמוד ממש כמו ג'וק קטן ושחור" צהל אורי.
"אז נקרא לו ג'וקי" הציע רודי
"רעיון גדול " הגיב ד"ר גל, אבל בנתיים צריך להאכיל אותו.
אודי ורודי רצו הביתה והביאו בקבוק עם פיטמה ,שהיה שייך לאחותם הקטנה –לפני שגדלה, ד"ר גל לקח את הבקבוק עם הפטמה, הגור התנפל על הפטמה וגמע בשקיקה רבה. סוף סוף חש הגור את החום וגם את החלב הגולש לאט לקיבתו. היה לו חם וטוב והוא החל לגרגר וליהנות היה לו חם וטוב . הוא פקח את עיניו והתבונן בילדים.
"יא כמה הוא חמוד" אמר רודי
"באמת מתוק אולי תשאיר אותו אצלנו".
"ומה תעשו איתו?" , שאל ד"ר גל
"נדאג לו ונאכיל אותו" –אמרו השנים.
ד"ר גל חשב וחשב ובסוף אמר: "איך אדע כי אתם אכן ילדים אחראיים וכי אפשר לסמוך עליכם?"
"אנחנו מאד אחראיים תשאל אפילו את אימא ואבא".
ד"ר גל הסכים הוא האמין שהשניים הם אחראיים ויטפלו בגור הקטן היטב. הוא השאיר בידיהם הוראות מדויקות והלך לטפל בבהמות המשק.
"איך נקרא לו?" שאל רודי
" אני מציע כמו שאמרנו נקרא לו ג'וקי, הוא דומה לג'וק קטן ושחור". הציע אודי
,איזה יופי של שם, הי ג'וקי מה שלומך ומה דעתך על השם שלך?" צהל רודי
האמת? ג'וקי לא ידע שנתנו לו שם והשם-ג'וקי. הוא חש נהדר היה שבע ,היה לו חם וטוב ומיד נרדם. כשהתעורר הרגיש שלוקחים אותו לאן? הוא לא ידע אבל היות והיה לו נעים לא איכפת היה לו לאן הולכים.
הילדים הגיעו אל מגרש המשחקים ושם היו כל החברים שיחקו כדורגל.
"הי אודי ורודי,טוב באתם אנחנו חסרים שני ילדים למשחק" צעקו הילדים
"אבל מה נעשה עם ג'וקי?" שאל רודי.
"מי זה ג'וקי?" שאל שאולי שארגן את המשחק.
הילדים הראו לו את החתלתול.
"הוא באמת חמוד,אבל אי אפשר בגללו לא לשחק. שימו אותו בצד בתוך הכובע של אודי וכך לא יברח.
"רעיון טוב", חשב לו לאודי. לאודי היה כובע דייגים שחור שאבא הביא לו מיוון והוא תמיד אהב ללכת עם הכובע הזה.
וכך מצא את עצמו ג'וקי במין מקום אפל ושחור, הוא ניסה ללכת ולצאת אבל ראה שהחדר האפל הולך איתו ,לאן שהוא הולך הכובע הולך איתו . הילדים שיחקו ולא שמו לב שהכובע של אודי "הולך " לרחוב ג'וק המשיך להוביל את הכובע לכביש ולא התרגש מקולות המכוניות שעברו מעליו .
פתאום נשמע קול עדין ודק : "הי שולה הביטי פלא, כובע הולך לו לבד , בואי ניקח את הכובע" .
כשהבנות ניגשו והרימו את הכובע ג'וקי ברח לו לאור הגדול ורץ לשדה. הבנות לא המשיכו אחריו ובכלל לא שמו לב אליו אלא לכובע השחור של אודי.
ג'וקי יצא לשדה. היום היה חם ונעים ג'וקי ראה דברים מעניינים מאד. הנה משהו יפה וצבעוני מרחף לו מעל הפרחים ג'וקי לא ידע כמובן שיש כאן פרפר, אם יכול היה לדבר איתו בודאי היה מציע לו לשחק ביחד, אבל מאחר ולא ידע המשיך הפרפר בדרכו וגם ג'וקי המשיך ללכת למרות שלא היה לו מושג לאן הוא הולך , אבל הפרחים,הפרפרים ושאר הדברים היפים שהיו שם משכו את ליבו והוא לא חש בסכנה המתקרבת, בצל שריחף מעל לראשו.
זה היה עורב אפור שראה את הגור השחור והקטן וחשב לעצמו "הנה ארוחה נהדרת ,טובה פי אלף מהשיריים והזבל שאני מוצא בעיר", וכבר התכונן לרדת ולתפוס את ג'וקי במקורו הארוך והחזק,הוא כמעט תפס אותו...
אבל רק כמעט... מן הצד הגיחה כלבה לבנה בנביחות אימים והבריחה את העורב שכנראה יצטרך לחזור אל פחי האשפה.
זו הייתה מיודעתנו משכבר –שילה, היא ריחרחה את הגור שהיה מוכר לה מקודם אך הפעם תפסה בצווארו כמו שלוקחים גור ורצה לביתה .
ד"ר גל ראה את הנעשה ולא התערב, הוא הבין לליבה . לפני יומיים המליטה שילה שני גורים שמתו מיד וגור אחד חי. שילה חיפשה גור נוסף להעניק לו חלב ואהבה.
המשחק הסתיים, אודי ורודי ניגשו לחפש את הכובע עם ג'וקי והנה אין כובע ואין ג'וקי . את הכובע מצאו אצל הבנות אבל ג'וקי נעלם איש לא ראה אותו.
הילדים נמלאו חרדה מי יודע מה יקרה לג'וקי. נוסף לחרדה הרגישו שני הילדים תחושה כבדה מאד.
איפה האחריות שלנו? הבטחנו לד"ר גל.מה נגיד לו כשיבוא? הם המשיכו להתרוצץ בשדה ובכביש וג'וקי-כאילו בלעה אותו האדמה.
מעל לראשיהם קראו העורבים ברעש רב, לו היו מבינים את שפת העורבים קרוב לודאי היו שומעים עורב אחד אומר למשנהו:" איזה באסה ,כמעט היה לי אחלה גור לאכול והכלבה הזאת לקחה אותו ממני, בכלל מה איכפת לכלבה מגור חתולים?".
הילדים המשיכו להתרוצץ עד שפתאום נתקלו בד"ר גל. הילדים הסמיקו וד"ר גל הביט בהם בלי החיוך הרגיל שלו ,ואפשר אפילו להגיד בכעס.
אודי סמוק ונבוך היה הראשון:" ד"ר גל אולי...אולי... ראית..." ולא יכול להמשיך.
רודי החיוור המשיך כשליבו דופק בחזקה: "אולי ...אתה...אתה...יודע איפה...ג'ו..ג'וקי?
ד"ר גל שתק רגע ואמר:"כן אני יודע. בואו אתי,תראו גם אתם.
השלושה הלכו בשתיקה לחצר ביתו של ד"ר גל בחצר ליד המלונה רבצה שילה וליד ינקו ממנה גור כלבים לבן כמוה בדיוק, וגור חתולים קטן ושחור.
"הנה ג'וקי שלנו " קראו הילדים.
"לא, אמר ד"ר גל הוא כבר לא שלכם ,הוא של שילה שהצילה את הגור ממות בטוח". וסיפר להם כיצד העורב כמעט וטרף את הגור וכיצד הצילה אותו שילה הגיבורה.
הילדים הרכינו את ראשם ובליבם ידעו כי ד"ר גל צודק.
---------------------------------------------------------------------------------------------
C
כל הזכויות שמורות לאריה רוקח ועמותת SOS חיות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה