אני אהבתי בשל מלפפון / אריה רוקח
ביאליק שר-"אני אהבתי בשל תפוח" ואני אהבתי בשל מלפפון.
מצאתי את עצמי בקטיף מלפפונים, שפוף ומדוכא לאחר ה... איך לומר? הפאשלה?
הביזיון? בקיצור, ראשי היה באדמה ולא רציתי להרימו ולהביט סביבי כלם לעגו לי.
ייאנק שאל את השאלה הקלאסית :"תגיד לי אתה אידיוט או מה?" לך תענה לו. גם
אצל חברי לקבוצה או ה"גדוד" כפי שקראו לזה אצלנו שאתם באתי מהעיר ומהם
ציפיתי מהם לסימפאטיה או לפחות למעט אמפטיה מצאתי רק עיניים מלגלגות
ושמחות לאידי. התבוננתי במלפפונים הם לפחות לא לגלגו, נקטפו ודי.
עד אז עוד לא הייתי מודע לפגם יסודי בעייני –כלומר הייתי ועודני היום עיוור
צבעים במידה מסוימת.היינו במחנה עבודה והוצבתי בגן הירק והמרכז יאנק גבר
קטן קומה בעל כרס ראויה לציון ושזוף כולו ,פנה אלי: "עכשיו קוטפים עגבניות".
והסביר ,"עגבניות אלה הן ליצוא ועל כן אנו קוטפים אותן כאשר הן מתחילות
להאדים בטבורן ,כשיגיעו לאירופה תהיינה אדומות ממש" וכשהוא מראה לנו
עגבניה לדוגמא הדגיש:" אנו קוטפים עגבניות מאדימות ולא אדומות, זוהי עבודה
אחראית מאד".
ההוראות היו פשוטות ומובנות ואני בשמחה פשטתי על העגבניות, עבדתי במרץ
רב וקטפתי את מה שנראה לי עגבניות מאדימות,הצרה היא שאצל כל האחרים נראו
הן ירוקות לחלוטין,מבלי דעת מילאתי ארגזים מלאים עגבניות ורק אחרי מספר
שעות עוררו אותי זעקות השבר של יאנק:
"פאסקוניאק שכמוך, מה אתה עושה? תגיד לי אתה אידיוט או מה?
תחילה לא הבנתי מה הבעיה ומה עשיתי רע! מאוחר יותר מזעקותיו של יאנק
ומהצחוק של כל האחרים תפסתי מה קרה. הבנתי שאני "סאבוטז'ניק" המחבל
ברכוש הקיבוץ וראוי לכל גינוי ולעג.
ייאנק שתפס מה קורה אתי משך אותי לחלקת המלפפונים "המלפפונים לא יעשו לך
בלגן בעיניים,תקטוף רק גדולים ולא קטנים כמו המלפפון הפרטי שלך" . מצאתי את
עצמי קוטף מלפפונים ,ראשי באדמה והמשפט היחיד שהיה לי בראש הוא דווקא
המשפט ביידיש ששמעתי מהמבוגרים במשפחה :עס גיט אין דער ערד-כלומר טוב
באדמה ,רציתי כל כך שהאדמה תבלע אותי.
ואז שמעתי את הקול, הקול היה רך ונעים והיה לי כלימונדה קרה ביום חמסין:
"קח את המלפפון הזה תאכל ,תראה כמה הוא טעים".
התבוננתי בעיניים שהביטו אלי ציפיתי לראות בהם לעג וצחוק,אך לא, העיניים
השחורות שידרו לי חום,אמפטיה ואפילו ,או לפחות נדמה היה לי, גם מעט חיבה.
בחיי לא אכלתי פרי או ירק שהיה טעים כמו אותו מלפפון. ראיתי מתחת לעיניים
פה אדמדם ושפתיים שחייכו כלפי ובלי דעת עוררו בי תחושות שלא ידעתי קודם.
"מה אתה מתרגש מגס הרוח הזה יאנק"?
"בכל זאת" ,אמרתי "גרמתי נזק נוראי לקיבוץ".
"ממש נוראי! "אמרה בלגלוג "ומי לא גורם לפעמים נזק? יאנק עצמו לפני חודשיים
הפך טרקטור כשהוא נוהג כמו מטומטם, אתה יודע איזה נזק זה היה ? אז הוא
מדבר? והחברים שלך?גם לא בסדר".
יסמין, כ ך הציגה את עצמה.
התבוננתי בה , בעייני היא הייתה הבחורה היפה ביותר המושלמת ביותר בעולם.
נכון היא הייתה "זקנה" וזאת לדעת שאז בחורה בת עשרים וחמש נראתה אז
בעייני,בן ה כמוני 15-ישישה מופלגת.
"אתה יודע מה? בא אלי אחרי העבודה לחדר". והמשיכה בעבודתה.
אחרי העבודה,כשאני מקולח וריחני באתי אליה בצעדים מהוססים. הוא קבלה את
פני בחיוך רחב .וחם,הסוסי נעלמו.
מאז נוצר בנינו קשר מיוחד , אני בקרתי לא מעט בחדרה והיא כפי שנראה נהנתה
מחברתי , שוחחנו הרבה, ,על החיים ,על הקיבוץ, היא טענה למשל שלקיבוץ אין
שום עתיד כי החיים בו מנוגדים לטבע האדם ואני בלהט שמוצניקי טיפוסי הגנתי
על חיוניות הקיבוץ. האזנו למוסיקה היו לה תקליטים שהיו אהובים גם עלי סיימון
וגרפונקל, פיט סיגר, ג'ון ביאז,פיטר פול ומרי,האורגים ועוד כאשר לא הגעתי
מסיבה זו או אחרת חפשה אותי. למען האמת,העדפתי את הבילוי בחדרה על פני
הפעולות החברתיות של ה"גדוד". הייתי יושב שותה מיץ או לימונדה שהגישה לי,
מתבונן מוקסם בתנועותיה ומעשיה מקשיב לקולה ולא תמיד מרוכז במה שאמרה.
היה בה משהו חם,נשי ואימהי שמשך אותי אליה.
לשונות רעות בין החברה ריכלו על מה שאני עושה עם ה"זקנה " יסמין, אבל
אפילו לא נגעתי בה, לא העזתי לחשוב שאפשר לגעת בה,לנשק אותה .
כשהסתובבתי כבקשתה להתלבש או להחליף בגדים,נזכרתי בחיים המורה שאמר
שגם כאשר הוא פונה ללוח –יש לו עיניים מאחור
קנאתי בו,ולא נותר לי אלא לראות את חמודותיה בעיני רוחי בלבד ,הראש דמיין לו
את כל מה שהעזתי לראות.
יום אחד ואני כדרכי יושב בחדרה ,נשמעה דפיקה בדלת ולחדר נכנס חייל גבה קומה
וחסון עם דרגות סרן, יסמין קמה ובצהלה נפלה לזרועותיו הם התחבקו שעה ארוכה
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ללכת ,ואז אולי היא תיעלב או להישאר נבוך
ולבסוף נזכרה בי והציגה בפני את הבחור-נמרוד ,בן הקיבוץ ,חבר שלה. "וזה גבי
ידיד שלי הציגה אותי והוסיפה בהתפנקות מושכת לב:"וכשאתה משאיר אותי
בודדה כל הרבה זמן, הוא מארח לי לחברה ומשעשע אותי,הרי אתה יודע כמה אני
אוהבת את החברה שלך בקיבוץ".
יצאתי החוצה ,למרות שחשתי מעט חשתי נבגד או נטוש ,נמרוד מצא חן בעיני
,דמיינתי את עצמי כמוהו מחבק את יסמין חזק, עם הזמן התיידדנו,ידידות
שהחמיאה לי מאד.
הזמן עבר ואני חזרתי העירה. מדי פעם קבלתי דרישת שלום מיסמין ואף
מנמרוד.עם הזמן הקשר נותק ואני גדלתי ,הכרתי בנות,נערות ונשים..חלקן אף
אהבתי. ,
דבר אחד נשאר לי מאז-
כשאני כועס,מוטרד או מתוסכל –מלפפון צונן ורענן מרגיע אותי.
ביאליק שר-"אני אהבתי בשל תפוח" ואני אהבתי בשל מלפפון.
מצאתי את עצמי בקטיף מלפפונים, שפוף ומדוכא לאחר ה... איך לומר? הפאשלה?
הביזיון? בקיצור, ראשי היה באדמה ולא רציתי להרימו ולהביט סביבי כלם לעגו לי.
ייאנק שאל את השאלה הקלאסית :"תגיד לי אתה אידיוט או מה?" לך תענה לו. גם
אצל חברי לקבוצה או ה"גדוד" כפי שקראו לזה אצלנו שאתם באתי מהעיר ומהם
ציפיתי מהם לסימפאטיה או לפחות למעט אמפטיה מצאתי רק עיניים מלגלגות
ושמחות לאידי. התבוננתי במלפפונים הם לפחות לא לגלגו, נקטפו ודי.
עד אז עוד לא הייתי מודע לפגם יסודי בעייני –כלומר הייתי ועודני היום עיוור
צבעים במידה מסוימת.היינו במחנה עבודה והוצבתי בגן הירק והמרכז יאנק גבר
קטן קומה בעל כרס ראויה לציון ושזוף כולו ,פנה אלי: "עכשיו קוטפים עגבניות".
והסביר ,"עגבניות אלה הן ליצוא ועל כן אנו קוטפים אותן כאשר הן מתחילות
להאדים בטבורן ,כשיגיעו לאירופה תהיינה אדומות ממש" וכשהוא מראה לנו
עגבניה לדוגמא הדגיש:" אנו קוטפים עגבניות מאדימות ולא אדומות, זוהי עבודה
אחראית מאד".
ההוראות היו פשוטות ומובנות ואני בשמחה פשטתי על העגבניות, עבדתי במרץ
רב וקטפתי את מה שנראה לי עגבניות מאדימות,הצרה היא שאצל כל האחרים נראו
הן ירוקות לחלוטין,מבלי דעת מילאתי ארגזים מלאים עגבניות ורק אחרי מספר
שעות עוררו אותי זעקות השבר של יאנק:
"פאסקוניאק שכמוך, מה אתה עושה? תגיד לי אתה אידיוט או מה?
תחילה לא הבנתי מה הבעיה ומה עשיתי רע! מאוחר יותר מזעקותיו של יאנק
ומהצחוק של כל האחרים תפסתי מה קרה. הבנתי שאני "סאבוטז'ניק" המחבל
ברכוש הקיבוץ וראוי לכל גינוי ולעג.
ייאנק שתפס מה קורה אתי משך אותי לחלקת המלפפונים "המלפפונים לא יעשו לך
בלגן בעיניים,תקטוף רק גדולים ולא קטנים כמו המלפפון הפרטי שלך" . מצאתי את
עצמי קוטף מלפפונים ,ראשי באדמה והמשפט היחיד שהיה לי בראש הוא דווקא
המשפט ביידיש ששמעתי מהמבוגרים במשפחה :עס גיט אין דער ערד-כלומר טוב
באדמה ,רציתי כל כך שהאדמה תבלע אותי.
ואז שמעתי את הקול, הקול היה רך ונעים והיה לי כלימונדה קרה ביום חמסין:
"קח את המלפפון הזה תאכל ,תראה כמה הוא טעים".
התבוננתי בעיניים שהביטו אלי ציפיתי לראות בהם לעג וצחוק,אך לא, העיניים
השחורות שידרו לי חום,אמפטיה ואפילו ,או לפחות נדמה היה לי, גם מעט חיבה.
בחיי לא אכלתי פרי או ירק שהיה טעים כמו אותו מלפפון. ראיתי מתחת לעיניים
פה אדמדם ושפתיים שחייכו כלפי ובלי דעת עוררו בי תחושות שלא ידעתי קודם.
"מה אתה מתרגש מגס הרוח הזה יאנק"?
"בכל זאת" ,אמרתי "גרמתי נזק נוראי לקיבוץ".
"ממש נוראי! "אמרה בלגלוג "ומי לא גורם לפעמים נזק? יאנק עצמו לפני חודשיים
הפך טרקטור כשהוא נוהג כמו מטומטם, אתה יודע איזה נזק זה היה ? אז הוא
מדבר? והחברים שלך?גם לא בסדר".
יסמין, כ ך הציגה את עצמה.
התבוננתי בה , בעייני היא הייתה הבחורה היפה ביותר המושלמת ביותר בעולם.
נכון היא הייתה "זקנה" וזאת לדעת שאז בחורה בת עשרים וחמש נראתה אז
בעייני,בן ה כמוני 15-ישישה מופלגת.
"אתה יודע מה? בא אלי אחרי העבודה לחדר". והמשיכה בעבודתה.
אחרי העבודה,כשאני מקולח וריחני באתי אליה בצעדים מהוססים. הוא קבלה את
פני בחיוך רחב .וחם,הסוסי נעלמו.
מאז נוצר בנינו קשר מיוחד , אני בקרתי לא מעט בחדרה והיא כפי שנראה נהנתה
מחברתי , שוחחנו הרבה, ,על החיים ,על הקיבוץ, היא טענה למשל שלקיבוץ אין
שום עתיד כי החיים בו מנוגדים לטבע האדם ואני בלהט שמוצניקי טיפוסי הגנתי
על חיוניות הקיבוץ. האזנו למוסיקה היו לה תקליטים שהיו אהובים גם עלי סיימון
וגרפונקל, פיט סיגר, ג'ון ביאז,פיטר פול ומרי,האורגים ועוד כאשר לא הגעתי
מסיבה זו או אחרת חפשה אותי. למען האמת,העדפתי את הבילוי בחדרה על פני
הפעולות החברתיות של ה"גדוד". הייתי יושב שותה מיץ או לימונדה שהגישה לי,
מתבונן מוקסם בתנועותיה ומעשיה מקשיב לקולה ולא תמיד מרוכז במה שאמרה.
היה בה משהו חם,נשי ואימהי שמשך אותי אליה.
לשונות רעות בין החברה ריכלו על מה שאני עושה עם ה"זקנה " יסמין, אבל
אפילו לא נגעתי בה, לא העזתי לחשוב שאפשר לגעת בה,לנשק אותה .
כשהסתובבתי כבקשתה להתלבש או להחליף בגדים,נזכרתי בחיים המורה שאמר
שגם כאשר הוא פונה ללוח –יש לו עיניים מאחור
קנאתי בו,ולא נותר לי אלא לראות את חמודותיה בעיני רוחי בלבד ,הראש דמיין לו
את כל מה שהעזתי לראות.
יום אחד ואני כדרכי יושב בחדרה ,נשמעה דפיקה בדלת ולחדר נכנס חייל גבה קומה
וחסון עם דרגות סרן, יסמין קמה ובצהלה נפלה לזרועותיו הם התחבקו שעה ארוכה
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ללכת ,ואז אולי היא תיעלב או להישאר נבוך
ולבסוף נזכרה בי והציגה בפני את הבחור-נמרוד ,בן הקיבוץ ,חבר שלה. "וזה גבי
ידיד שלי הציגה אותי והוסיפה בהתפנקות מושכת לב:"וכשאתה משאיר אותי
בודדה כל הרבה זמן, הוא מארח לי לחברה ומשעשע אותי,הרי אתה יודע כמה אני
אוהבת את החברה שלך בקיבוץ".
יצאתי החוצה ,למרות שחשתי מעט חשתי נבגד או נטוש ,נמרוד מצא חן בעיני
,דמיינתי את עצמי כמוהו מחבק את יסמין חזק, עם הזמן התיידדנו,ידידות
שהחמיאה לי מאד.
הזמן עבר ואני חזרתי העירה. מדי פעם קבלתי דרישת שלום מיסמין ואף
מנמרוד.עם הזמן הקשר נותק ואני גדלתי ,הכרתי בנות,נערות ונשים..חלקן אף
אהבתי. ,
דבר אחד נשאר לי מאז-
כשאני כועס,מוטרד או מתוסכל –מלפפון צונן ורענן מרגיע אותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה