מרדכי זמיר העיירה-מחווה למרדכי גבירטיג

מרדכי זמיר העיירה
כאשר אני בשירך טובל
לנגד עייני
עיירה של אור וצל.
עיירה של אור ושמחה,
עיירה של צער ואנחה.
זיכרונות על שנות ילדות
שהיו והלכו ,ושוב אינם
וימי זקנה מרים כלענה
תפסו את מקומם.
רייזלה קטנה ואהובה
אל דוויד'ל רצה בשמחה,
אברמל' המרויחר
פושע מושלם
שלעולם לא יגנוב
מהאדם הקטן.
ועוד שירים,
כשאני אותם שומע
היו שם חיים , אני יודע.

שם כבר אין חיים
כי העיירה ,כדבריך בערה
לבי איתך
משורר האנשים הפשוטים.