נכתבל יום הולדתה של דניאלה פרנק וצונזר ע"י הכח הנשי
יום הולדת למה ומה
למה אנו חוגגים
בכזאת מין שמחה?
מילא אם הייתה קיימת התופעה
בה את החיים
אנו מתחילים בזקנה
ולאט לאט מצעירים והולכים
והופ מבלי להתחכם
חוזרים לרחם האם.
עד שנהפכים
בחודש התשיעי לעוברים
ואז רבותי, יש למה לחכות
לאורגזמה עסיסית,אדירה
שתסיים מסכת חיים יפה ועשירה.
אבל לא,לא כך המעשה
בסוף החיים ,לא אורגזמה
אלא המוות מחכה.
אז מה השמחה?
איזה יופי –
נותרו לי רק שלושים שנה
ובעוד עשור,
מה אתה מבסוט חמור?
נותרו לי רק עשרים
אני מתקרב מהר מהר לשנתי האחרונה
ובמקום לשבת ולבכות מרה
אנו חוגגים ועושים מסיבה.
והקהל,חברים וידידים
וגם הקרובים
הם שמחת אמת חוגגים:
לא רק אנחנו מזדקנים והולכים.
אלא גם קרבן המסיבה
(סליחה,חתן המסיבה)
שהיה פעם עלם חמודות
שמזדקן ונראה –
שלא נדע מצרות.
והברכה המקובלת בכאלה אירועים-
"שתחיה עד מאה ועשרים".
זה לא יפה שאתם כך עושים
כל כך הרבה לחיות
בעולם מלא צרות?
עולם בו ידברו תמיד ומדברים
על מדינה לפלשתינאים
ובנתים ללא הפסקות יהודים וערבים
אחד על השני כפות מורידים.
מביט ונהנה מן הצד
ידידנו אחמניג'אד.
עד מאה ועשרים
עם חרדים וקברים עתיקים?
עם מלחמות והרס
ומעל חכל
מאה ועשרים עם שמעון פרס?
וברכה יותר יפה:
עד מאה כעשרים"
אז קודם יש כבר הנחה
הורידו חצי שליש
על התנהגות טובה.
שנית מה?
זקן בן מאה
יתחיל לחזר אחרי כל עלמה נאה
ובלי שיניים ,שיער ומלא קמטים
ימשוך אותה ל,שטוץ" בחדר השירותים? לא כך ?
אז מה זה עד מאה כעשרים?
אז מה זה עד מאה כעשרים
שיצמחו לו שיניים
ויתפתחו השרירים
ואת הויאגרה ישאיר לאחרים?
אז חישבו כל זה כדאי?
לחגוג ולשמוח עד בי די?
האם לא יותר עדיף
לשבת תחת עץ התאנה
או השזיף
לעשן את מקטרת השלום
ולהזכר בימים
שאמרנו עוד יבוא היום...
והיום האם הגיע האם בא?
קדחת...
אז מה עושים ? עושים מסיבה.
למה אנו חוגגים
בכזאת מין שמחה?
מילא אם הייתה קיימת התופעה
בה את החיים
אנו מתחילים בזקנה
ולאט לאט מצעירים והולכים
והופ מבלי להתחכם
חוזרים לרחם האם.
עד שנהפכים
בחודש התשיעי לעוברים
ואז רבותי, יש למה לחכות
לאורגזמה עסיסית,אדירה
שתסיים מסכת חיים יפה ועשירה.
אבל לא,לא כך המעשה
בסוף החיים ,לא אורגזמה
אלא המוות מחכה.
אז מה השמחה?
איזה יופי –
נותרו לי רק שלושים שנה
ובעוד עשור,
מה אתה מבסוט חמור?
נותרו לי רק עשרים
אני מתקרב מהר מהר לשנתי האחרונה
ובמקום לשבת ולבכות מרה
אנו חוגגים ועושים מסיבה.
והקהל,חברים וידידים
וגם הקרובים
הם שמחת אמת חוגגים:
לא רק אנחנו מזדקנים והולכים.
אלא גם קרבן המסיבה
(סליחה,חתן המסיבה)
שהיה פעם עלם חמודות
שמזדקן ונראה –
שלא נדע מצרות.
והברכה המקובלת בכאלה אירועים-
"שתחיה עד מאה ועשרים".
זה לא יפה שאתם כך עושים
כל כך הרבה לחיות
בעולם מלא צרות?
עולם בו ידברו תמיד ומדברים
על מדינה לפלשתינאים
ובנתים ללא הפסקות יהודים וערבים
אחד על השני כפות מורידים.
מביט ונהנה מן הצד
ידידנו אחמניג'אד.
עד מאה ועשרים
עם חרדים וקברים עתיקים?
עם מלחמות והרס
ומעל חכל
מאה ועשרים עם שמעון פרס?
וברכה יותר יפה:
עד מאה כעשרים"
אז קודם יש כבר הנחה
הורידו חצי שליש
על התנהגות טובה.
שנית מה?
זקן בן מאה
יתחיל לחזר אחרי כל עלמה נאה
ובלי שיניים ,שיער ומלא קמטים
ימשוך אותה ל,שטוץ" בחדר השירותים? לא כך ?
אז מה זה עד מאה כעשרים?
אז מה זה עד מאה כעשרים
שיצמחו לו שיניים
ויתפתחו השרירים
ואת הויאגרה ישאיר לאחרים?
אז חישבו כל זה כדאי?
לחגוג ולשמוח עד בי די?
האם לא יותר עדיף
לשבת תחת עץ התאנה
או השזיף
לעשן את מקטרת השלום
ולהזכר בימים
שאמרנו עוד יבוא היום...
והיום האם הגיע האם בא?
קדחת...
אז מה עושים ? עושים מסיבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה