בקשתי שיחדל

הוא אמר, נשבר לי מהכל

מאשתי, מהמדינה ומהמצב הכלכלי.

אמר כשהערפל מכסה את עיניו

מדבק והולך אל עיני ולבי.

תאמין לי, הם יפגינו כמה שירצו

לא יעזור.

הקפה ההפוך דמה לדם

הנשפך מלבי ומחיי.

תחושות נהפכות ,רודפות

אחת את השנייה

בסדר בסדר יהיו בחירות,

תאמין לי דבר לא ישתנה.

ואני, חדל אישים

בקשתי בלבי שיחדל.

חולון 8/07/2012

על רכס הכרמל

על ההר הירוק תמיד

רכס לבי

צילמתי תמונה:

עץ שחור, גדוע

גדמי ענפיו מפוחמים,

על רקע אחיו השרופים,

הבט סביב, המוות פה מושל .

וכשאלת הנביא  שאלתי בכאב:

בן אדם, היחיו העצים האלה?

ביער השרוף אין שומעים

צפצוף ציפורים

גם הן מונעות כנפיהן מהשרפה .

והוספתי ושאלתי ודמעות בעיני:

בן אדם, היחיו העצים האלה?

אך הבט נא, בעץ שבתמונה

הבט היטב, לא תאמין
עלים קטנים ירוקים
מבצבצים ברעננותם.
וכך מן המוות
מציצים החיים ועניתי ובעינישמחה :
בן אדם, יחיו גם יחיו העצים האלה!

משמר הכרמל, סתיו תשע"ב

2.סיפור הסממית/אריה רוקח

שוכב הייתי על מיטת סוכנות

בחדרי הנזירי שבקיבוץ

שוכב ומתבונן בתקרה.

מנורה בודדת עירומה

יתושים יבחושים ופרפרים

ריח חריכה באוויר.

ביניהם חוגגת היפיפייה

עם אצבעות דביקות

בזריזות,בחן

שולחת לשון ארוכה

וחוטפת מעדנים מפרפרים.

כל כך יפה.

מה חבל,

הפשפשים שבמיטה הכריעו אותך,

רדפתי אחריך נסיתי להצילך

אך רק הריסוס הקטלני

הפילך מהתקרה והקיר לרצפה.

יותר לא ראיתיך בחדרי.

חולון,  14/07/2012

 1.הצוצלת/אריה רוקח

אצלי בחלון המטבח -עציץ

כל שנה דוגרת בו צוצלת.

אינה מפחדת ואינה בורחת
מביטה בי בעיניים טובות חמות
וממשיכה לדגור על ביציה.

היא לא קמה לא יוצאת לעופף
במסירות אימהית היא ממשיכה
בלי הרף לדגור.

היא אינה רעבה? אינה סובלת?
אני פותח את החלון בזהירות
והיא מתבוננת בי במבט אדיש,
היא יודעת, אני לא אפגע בה.

מדי שנה היא דוגרת ,אולם ביציה,
וגוזליה נעלמים.
מי המעלים? חתול? או עורב?
אני לא יודע ,רק בקשה לי –
הפעם הזאת ,אנא הצליחי.

חולון,23.03.2012

 

  "אריה, אריה קום התגייס לגדוד העברי"

                                   שיר עם מאז    

   אני נקראתי על שמו של ר' אריה לייב     

      שחי אי שם ואי  אז   בבוקובינה      

                                                                                   

               שמי/אריה רוקח

לפני שימתחו קורי העכביש על קברי

תראה עדיין חריתת שמי על האבן.

השם ששנים כבר חרות בגופי ונפשי,

שעמסתי אותו עלי בכובד דורות שעברו,

שכאבתי אותו בכאבו של המובל לטרנסניסטריה,

 השם שהתקשה לשרוד בין שיחי צבר.

אותו אני נושא כבר מחצה ושבעה עשורים.

הסכנו אחד לשני, יש קוצים ויש שושנים

יש והשושנים נסוגות בפני הקוצים

ויש והשושנים מובילות -התרגלנו אחד לשני.

השם הוא כמוני, זמני, ועם היפקע קורי העכביש יעלם.

הדרך  מתמשכת –גרסה שניה/ אריה רוקח

הדרך מתמשכת

כסימפוניה בלתי גמורה.

הולכת ומתפתלת

כצפע החולף בשדה.

אלגיות ואודות

נשזרות אילו באילו

ומתנפנפות כעלים ברוח.

ואני תוהה

לכאן או  לשם.

ומה התכלית ?

רק הצופית שעל העץ

אותה ציפורת זערורית

 שלבה גדול

מזמרת מצייצת מעודדת:

אמנם הסוף הוא לכולנו

אך גם לדרך יש ערך.

01.07.2012

הדרך  מתמשכת / אריה רוקח

הדרך מתמשכת

כסימפוניה בלתי גמורה.

הולכת ומתפתלת

כצפע החולף בשדה.

אלגיות ואודות

נשזרות אילו באילו

ומתנפנפות כעלים ברוח.

ואני עומד ,בוחן ותוהה

לכאן או שמא לשם.

ומה בעצם התכלית בהליכה

בלתי פוסקת זאת?

רק הצופית שעל העץ

אותה ציפורת זערורית

 שלבה גדול

מזמרת מצייצת מעודדת:

אמנם הסוף הוא לכולנו

אך גם לדרך יש ערך

יש משמעות.

01.07.2012