בולבולים

 

הבולבולים שחורי הראש

מפזזים טן-דו בין פירות העץ

מנקרים, ניזונים ועולצים

השמש בחומה מחבקת אותם

חשש ודאגה אין בליבם

כל עוד הטבע מספק.

לבולבולים שחורי הראש

אין מדינה ,אין דאגה

וגם מחאה אין.

רק שמש ופירות העץ

יביאו לליבם

שמחה אין קץ.

לו אני הייתי בולבול

כל דאגותיי היו מוסרות

 עם בת זוגי הייתי מקפץ

בין הבדים ,העלים ופירות העץ

השמש תחבק אותנו בחומה

ונשמח בפירות העץ והאדמה.

במוזיאון סמטנה בפראג

אני על דוכן המנצחים

תפוס בכבלי הדמיון

השלט בידי למול היצירות

אני מכוון ולוחץ –

המולדבה.

הצלילים מתפשטים בחדר,

מבעד לחלון זורמת בנחת-

המולדבה,

ספינות, ברבורים לבנים.

שטופת קסם פראג היפה,

המראות והצלילים מתמזגים

 המולדבה.

           בשכונה העברית

בשכונה העברית

של צפון ים המלח,

שכונה בה גרו

עובדי המפעל,

צפיתי בכם אנשי הפלמ"ח

וקנאתי זינקה אל על.

ריצה,ירי –אימונים

חיקיתי תדיר במשחקי הקטנים.

כה חשתי בצער

שאיחרתי להיוולד בכמה שנים.

להתאמן אתכם רציתי,להילחם

בקרבות הקסטל הנוראי

לשם נשלחתם.

בשכונה העברית

 של צפון ים המלח,

הייתי ילד תמים

שראה חזות הכול

בתרגילים ואימונים

לשחק רציתי ולא הבנתי

שבעקבות באימונים

הקשים,המרתקים

ששבו לב ילד משתוקק ותאב

באים בזדוניות

שכול ,צער וכאב.

אֲנִי מחפש אֶת הָעֶצֶב

הָרְחוֹב שֶׁלָּנוּ תָּמִיד נָקִי

הַמְּנַקֶּה עוֹבֵד בִּשְׁקִידָה

 עִם מַטְאֲטֵא עֲגָלָה. ויעה

הִגִּיעַ מֵרוּסְיָה הַלְּבָנָה

בְּבֵיתוֹ תלויה תְּעוּדָה על הקיר

דּוֹקְטוֹר לְהַנְדָּסָה- אינג'ינר.

בַּבֹּקֶר מְקַבֵּל פָּנַי בְּמאור פָּנִים

דֻּבְּרָה אוטרה-בֹּקֶר טוֹב.

אֲנִי מַחֲזִיר חִיּוּךְ רָחָב

וְלֹא מַאֲמִין

 אני עֲדַיִן מְחַפֵּשׂ אֶת הָעֶצֶב

בְּעֵינָיו.

אפריל,2011

נתפראו עצבי, נדרכו עיני

למראה פתע של עוף דורס

שלקרא שמו לא ידעתי

האם חיוואי או דיה ?

איני מבחין-לא יודע.

והוא מעופף סב וסב

בטרמיקה חולפת

עיניו סורקות

חולפות ומחפשות

טרף-נברן חולף.

הכנפיים פרוסות רחב

הראש לקרקע מכוון

והנה הוא צולל-ומיד עולה

ובפיו ביש מזל, נברן מפרפר.

כך הטבע ,אין רחמים

ממות הנברן-יחיו הגוזלים

ויגדלו לטרוף עוד נברנים.

חולון ,אביב תשע"ב

       איני יודע,

האם זה צודק האם זה נכון

כך לעשות וכן לטעון?

האם אפשר היה אחרת,

בדרך טובה יותר ומובחרת?

קטונתי מדעת דלתי מלהבין

לא צד שמאל ולא ימין

מה יכול היה להיות,

יותר טוב ,יותר אמין.

אני מקשה בלי הרף

על החכמים והנבונים.

ואני עדיין ממתין לתשובה

שמין הסתם גם הם אינם יודעים.

איך נעשית ציפור לפושטית

כשחיפשנו את הסלעית היא הייתה

משהו מיוחד ואז לפתע הופיעה

והופיעה

והופיעה

זוהי ציפור פושטית

אמר אחד הצפרים

כמו דרור הבית.

בעקבות פסטיבל הצפרות  מרץ 2012

איך אבדו המלים

במעמקי זכרוני

בלי בושה והצטדקות-

ככה זה בגילי.

איך קוראים לה ,

לכל הרוחות?

היא אלי בחיוך רחב:

"מזמן לא התראינו".

ממי היא זאת?

ומנין מכירה?

הזיכרון בוגד

עושה בושות.

1.

אָז יָשַׁבְתִּי לְיַד השולחן                                              

הַמָּקוֹם הָרֵיק  הָיָה  כָּאן

"אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת?"

"בְּבַקָּשָׁה".

וְאָז

קְצָת הִתְלוֹצַצְתִּי ,בְּדִיחוֹת

לֹא מי יוֹדֵעַ מָה חֲכָמוֹת.

מְעַט שְׁאֵלוֹת

גִּשַּׁשְׁנוּ ,בָּדַקְנוּ

" אֲנִי אלמנה","אני מהגרושים",

נִגְמְרָה הָאֲרוּחָה,

נִפְרַדְנוּ

אַךְ אֲנִי לֹא יָכלְתִּי לִשְׁכּחַ

אֶת הַפָּנִים.

2.

חָלְפוּ שָׁנִים, כִּמְעַט עָשׂוֹר

וַאֲנִי מתברך בְּשִׂמְחָה וְאוֹר.

וְאַתְּ יוֹדַעַת ,לא הָיִיתִי מַאֲמִין

שֶׁבּעֵרוּב ימי,בכמעט יְמֵי זקנה,

הָיִית לִי לְבַת זוּג, לַחֲבֵרָה.

לולה טריירית קטנה,

כלבה אנרגטית וזריזה

אוהבת אדם אוהבת שמחה

מקפצת על הספה והכורסה

שערה השחור לבן

מכסה את עיניה,

(מעניין איך היא רואה)

נביחותיה השמחות

מקבלות פני אוהבים.

הודות לריחך ושערך,

זכיתי באוצר

זכיתי באושר

על כן תודה גדולה

ללולה הכלבה.

מהומה בלול

                                                                         "אפשר לגרש לדרוס סודן"

  (                                                     הועה"מ, ידיעות אחרונות   24.05.2012)

בלול התרנגולות רעש מהומה

זעקה מרה וקרקרה:

ללול השלו והרגוע

תרנגולת חדשה הוכנסה.

הלולן מצאה בחצר

אליה הגיעה מבית אחר.

לא אחת לבנה ככולן

אלא צבעונית שחורה-אדומה

כזאת שבלול אחר בקעה.

"היא פולשת, היא גנבת ,היא חולה "

"היא מטילה במקומנו"

זעקו התרנגולות וארגנו הפגנה

עם שלטים, סרטים וכל השאר.

קבעו ליד שוקת המים

באו תרנגולות מכל עבר

אפילו מירושלים.

הנואם הראשי בנחישות,

חצב להבות ותבע

את הצבעונית לגרש !

מקומן בלול אחר

שתעופנה לנו מהחצר!

דברים כדורבנות...

ומי היה הנואם החרוץ?

לו הקשיבו כל התרנגולות בשקיקה?

כמובן הלולן!

אך מדוע שכחו בנות הכנף

לשאול את הלולן החרוץ

למה מלכתחילה אתה

הבאת  אותה מהחוץ.

על רכס הכרמל

על רכס בכרמל

צילמתי תמונה:

עץ שחור, גדוע

גדמי ענפיו מפוחמים,

על רקע אחיו השרופים,

הבט סביב, המוות פה מושל .

וכשאלת הנביא  שאלתי,

בן אדם, היחיו העצים האלה?

ביער השרוף אין שומעים

צפצוף ציפורים

גם הן מונעות כנפיהן מהשרפה .

 והוספתי ושאלתי,

בן אדם, היחיו העצים האלה?

אך הבט נא, בעץ שבתמונה

הבט היטב, לא תאמין

עלים קטנים ירוקים

מבצבצים ברעננותם.

וכך מן המוות

מציצים החיים ועניתי,

בן אדם, יחיו גם יחיו העצים האלה!

משמר הכרמל,סתיו תשע"ב

כוח לא מוסרי ( ידיעות אחרונות  20/05/2012)

"כבר היינו בסרט הפורנו הזה..."

אדם יושב בביתו וחושב,

סרט פורנו על צג המחשב.

חי בדמיון במקום באמת,

והעולם האמתי משול למת.

כבסרט פורנו-חייו חולפים

מבלי להבדיל בין

רגשות אמתיים או מזויפים,

שום דבר אותו לא מפרה

רק הנעשה בצג, את חושיו מגרה.

גוגואים ועג'ואים

גוגואים ועג'ואים

טמונים במתקו של משמש

והגלעין שנותר לאחר האכילה

כידוע למשחק נוצר.

גוגואים ועג'ואים מה ביניהם?

מהגוגואים נודף ריח ים, שמש

ולחות.

מהעג'ואים, בתי אבן,השכונה

 ואויר הרים.

אני, מרוב חליפות מגורים,

עד היום איני יודע

ומן הסתם גם לא אדע-

אם גלעיני המשמש

הם לי גוגואים או עג'ואים.

חולון  12.06.2012

                                                                                 "אריה, אריה קום התגייס לגדוד העברי"

                                                                                                                                   שיר עם מאז    

                                                                                                 אני נקראתי על שמו של ר' אריה לייב     

                                                                                                 שחי אי שם ואי אז בבוקובינה                                                                                          

               שמי/אריה רוקח

לפני שימתחו קורי העכביש על קברי

תראה עדיין חריתת שמי על האבן.

השם ששנים כבר חרות בגופי ונפשי,

שעמסתי אותו עלי ככובד דורות שעברו,

שכאבתי אותו בכאבו של המובל לטרנסניסטריה,

שהתקשה לשרוד בין שיחי צבר משגשגים.

אותו אני נושא כבר מחצה ושבעה עשורים.

התרגלנו אחד לשני, יש בו קוצים ויש שושנים

יש והשושנים נסוגות בפני הקוצים

ויש והשושנים הן המובילות -התרגלנו אחד לשני.

השם הוא כמוני, זמני, ועם הימתח קורי העכביש יעלם

גם שמו של סב אמי.

האני האחר/אריה רוקח

כשאני נם בלילה את שנתי

הוא מופיע, משמיע קול

אני מסתגר מפני בואו

הוא מזכיר לי חטאי עבר

כמה עוויתי ,כמה בושתי.

אני ישן והיא לידי

היא אינה יודעת דבר

אינה מנחשת ולא תאמין

כי הוא מופיע בלילה

ומזכיר נכאי עבר.

בלילה יחרבתו,

הוא בלי היסוס מגיע

עלי באצבע  מצביע

איך אני עובד עליך,

בחיים, לא תוכל להרחיק אותי   

מעליך.