על הנמלה ותכלית החיים

1.
על המראה כשאני מתגלח
מהלכת נמלה מול פני,
נמלה קטנה,
נקודה. פסיק ודי.

2.
אני שואל את עצמי
בחיי
הנמלה הזאת מאין באה
ולאן הולכת?
בכלל,מה תכלית קיומה?
הייתה רגע,ומיד נעלמה.

3.
מה תכלית קיומךָ?
שאל המחזיר בתשובה.
כמו הנמלה
לא בקשתי לבא לעולם
ולכן כשם שנשאל
הברנש (אני): תכלית קיומי
לא איכפת לי בכלל.

4.
"לך אל הנמלה"...
הלכתי!
ראיתי שהיא עמלה
אך,למרות כל האוצרות ,
היא לעולם
אינה יוצאת לגימלאות.
אני כן!
לכן הייתי משנה את הפיסקה
"לכי אל האדם חרוצה"...

5.

הנמלים הולכות בטור
האחת אחרי השנייה
מבלי לדעת למה
ומאיזה סיבה.

6.

אינסטינקטים מובילים
את חיי הנמלים
אך אנו האנשים,
חכמים,תמיד חושבים.


7.

לאן שאני פוסע
אני פוגש נמלים
הם הולכים ובאים
גוררים וסוחבים
מצטיידים לַמחר.
אבל,אם תשאלו אותי,
אני בעד הצרצר.

8.

למראה נמלים
המהלכים בטור
כאילו שלהם העולם
ולהם הוא מסור
אני מתחיל להאמין,
שאחרי שייעלם האדם,
הנמלים? יישארו כולם.

9.

לפחות מדבר אחד
העולם יפטר
אצל הנמלים
פצצת אטום
לא תהיה יותר.

בתרונות רוחמה

בבתרונות רוחמה ,ממש עכשיו
גבעות כמושות אפור
ואדי סיד-נחל אכזב,
צמחיה רבה ובעלי חיים-
צבועים,תנים וזאבים
וכולם חיים ומתפרנסים
מבשר החזירים
הפורצים בארץ המבתרים.

והשקט בנוף הענקי
והאוויר כה צח ונקי.
לו הבאתי כורסא ומשקה,
כל היום הייתי מביט וצופה.
כמו שתיין או נרקומן
מתמכר לטבע והנוף
כל היום כל הזמן.

על הנמלה ותכלית החיים

על המראה כשאני מתגלח
נמלה מהלכת לה מול פני,
נמלה קטנה ,נקודה ,פסיק ודי.
ואני שואל את עצמי,בחיי
הנמלה הזאת מאין באה
ולאן היא הולכת?
האם יש תכלית לקיומה?
הייתה רגע ומיד נעלמה.

ואני? האם יש תכלית לקיומי?
הנמלה מה איכפת לה מתכלית קיומה?
הן לא ביקשה לבקוע לעולם.
ואני ? מה תכלית קיומי ?
כך שאלני הרב המחזיר בתשובה.
חשבתי שכמו הנמלה
אותו ברנש (אני)
בא לעולם מבלי שנשאל
ולכן בעצם –מהי תכלית קיומי,
לא איכפת לי בכלל!

רוחמה

מסביב מהומת עולם מתחוללת
סגר,מצור,שנאה והפקר.
מדינה מבולבלת ועולם מתנכר.
מהומה בלילות ותמה בימים:
האם כך רצינו לחיות במדינת היהודים?

בתוך הסערה ,בהתנפצות המישברים
נמצא לנו אי קטן ,מקום לחיים אחרים.
עולם בו ניתן לשלות ולצפות לנס:
הו ריבונו של עולם
Give peace a chance
אנא שלח את היונה
שתשקוט הארץ לפחות ארבעים שנה.

ובתוך הארץ, ארץ לא רוחמה
מצאנו שלווה באי המדבריא –רוחמה.
לרגע שגינו שאנו במקום אחר בעולם
חיים כמו כל האנשים ,כל האנשים- כולם,
מוטרדים מבעיות של בריאות
של מזון טבעי,מזון מבורר
ומסרטים טובים של אלמודובר
ושאר דברים לא חשובים
שיש בהם טעם לחיים.

ובתוך אוירה של ידידות ואחווה
עם צוות מחבק,
משתתפים ידידותיים ואהבה
אני משתדל לשגות
שכל אשר קרה-לא יכול היה לקרות.
שלושה ימים של עולם אחר,
לפני החזרה לעולם המתנכר.

לכן ליוצרי הפינה החמודה
פינת הבריאות והשלווה
לא נאמר אלא תודה
וכדברי הרחימאית משדות-ים:
אלי אלי- שלא יגמר לעולם.

לחניתה ורחל הבלתי נלאות
ולעזר שנגדן משה ושלמה
בהצלחה בעתיד ורב תודות
מאחלים הציפור והאריה-מגן החיות.

חומות של ברזל(בעקבות חלום)

במגרש הגדול
חלקתו של אלוהים,
חומות של ברזל ודם
שגדרו בני האדם.
וכך האנשים
בחלקתו של האלוהים,
אינם עוברים בין השערים.
בכל תחום שער גדול
ושומר מזוין במדים
שאיש לא יוכל
לעבור בין השערים
ולהסתובב חפשי
בחלקתו של אלוהים.

כשבאו ביום מר ונמהר
לאוסטרליה הלבנים,
ובראשם קפטן קוק
רב הפעלים,
אמרו להם הילידים
האבוריג'נים שחיו שם
שהארץ אינה של אנשים
שהאדמה היא של כולם
מתנה שאלוהים נתן.
וכל אדם חופשי,
לעבד לחיות ולהלך
ללא חומות ומעצורים.
שמעו זאת הכובשים הלבנים,
ומיד נבנו שם חומות
בחלקתו של האלוהים.
ואין חופש לאבוריג'ינים
לילידים.
אבוי לך תמימות!

אשה בצעיף הסגול (מחלום לסיפור)

דמותה משכה את תשומת לבי מזווית העין. עצרתי והתבוננתי.היא ניצבה הדורה בלבושה,

עטופה בצעיף סגול, בגדיה המחויטים הלמו להפליא את צבע הצעיף. ניכר שהיא מחכה למישהו,

לגבר, מן הסתם. לא יכולתי להפסיק מלהתבונן בה. מעבר לחזותה האצילית והנשית, לגופה

החטוב ולרגליה היפות, עטורות גרביים סגולות, נראו פניה טובות ועיניה חמות והעידו עליה

שהיא אישה יפה ואוהבת. קשה היה שלא להבחין בקורטוב של חרדה או עצב בפניה.מיהרתי

לפגישה חשובה, אך לא יכולתי לעזוב, היא נראית מודאגת היא בודאי מחכה לגבר חייה והוא

מאחר. מחשבותיה ללא ספק מופנות אליו,זיכרונות ימי ולילות אהבה מציפים אותה. מדוע הוא

מאחר כל כך? היא חושבת , נפגע תאונה? אולי לא יכול להתפנות. עם הזמן החולף הופך גופה

המתוח נוקשה יותר ויותר. הנה היא מוציאה מהתיק פנקס קטן בעל שוליים מוזהבים,מעיינת

ומדפדפת בו בפנים מלאי חרדה. זה בודאי כתובתו או הטלפון של אהוב נפשה עוד היא עומדת

והנה ניגש אליה ילד קטן, שהיה לפי יחסה אליו בלתי מוכר לה, ומסר לה דף נייר מקופל. מכתב

אהבה חשבתי לעצמי ,גבר שרמנטי וצעיר בודאי שלח זאת אליה ומזמין אותה לפגישה רומנטית.

היא תפתח את המכתב ואושר יציף אותה ופניה העצובים והדאוגים יזרחו משמחה.הגברת פתחה

את דף הנייר וניכר שאינה מצליחה לקרא את הכתוב. הוציאה מארנקה קופסת הדורה ומתוכה

זוג משקפיים עדינים, משקפי אישה.היא הרכיבה אותם על חוטמה הקטן והמזדקר והחלה לקרוא.

מעיניה היפות החלו דמעות לזלוג ולבי נכמר .מה הוא כתב לה הבן... שמצא לו נערה צעירה?

שהוא עוזב אותה?..ולא היה לו אומץ לבוא ולומר לה בפניה? היא כל כך עצובה וכואבת ,כל כך

הרבה אהבה נתנה לו והינה שבר.. אם הייתי תופס אותו...ואולי, יקיר ליבה נפטר והיא מבכה

קשות את האבדן? היה אולי חולה קשה והיא טיפלה בו במסירות .או שמא לא יכולה הייתה

לגשת אליו כי אשתו המרשעת ישבה לצידו ורק עכשיו אחות,ידידתה שלחה לה את הידיעה

המרה? איך שהיא סובלת,צער העולם נפל על אישה כל כך עדינה וכפי שנראה,בעלת עולם רגשי

כה עמוק.לבי נכמר ,שכחתי את הפגישה שלי. חשתי צורך עמוק לגשת אליה ולהביע את

השתתפותי בכאבה,ואם תסכים, גם ללטף לה את הראשה ולחבקה ללא כל כוונות נסתרות.נגשתי

אליה,היא נשענה על הקיר שבורה כולה ופניה רטובים מדמעות. צר לי –אמרתי.כן,אמרה תוך כדי

שהיא גועה בבכי,זה עתה נודע לי שהפסדתי כסף רב שהיה מושקע במניות ובדולרים.

חולון, 21.0208