על הדמיון(תמונה אחרת)/אריה רוקח

לפתע חדלו מכתבים להגיע,

כך סיפרה לי אימא.

והדמעות בצבצו מעיניה.

היו לה זוג הורים, והם

נאלמו לפתע, נעלמו.

הדמיון לא פעל

ואיש לא  הרהיב לשער

מר גורלם

יחד עם שאר יהודי העיר

והמחוז-בוקובינה.

לא עד כדי כך מעוות הדמיון

לא, לא עד כדי כך.

הזיכרונות שאינם,

תוססים בדמי,

מטרידים מנוחה,

מעוררים מחשבה על

סבא וסבתא אנשי סדגורה

שמעלם לא הכרתי, או פגשתי

אבל הם לא מרפים ממני.

את תמונתם ראיתי

וגם בחלום דמותם ניבטה

אנשים שלווים,

אנשי עמל ואמונה

לא משערים ולא מדמיינים

 את הצפוי.

לא עד כדי כך מעוות הדמיון,

לא, לא עד כדי כך.

היום,

לאנשים יראי שמים,

בעלי אמונה

יש הסבר ,יש אמירה

והם אומרים ענישה

של אל זעוף פנים ונוקם.

אך אנשים אלה, שבתמונה,

אנשי האמונה והעמל

על מה נענשו?

אל מה נוקמו?

איני יכול להכיל, לקבל מעשי

אל רחום וחנון –אם קיים.

ואיני יכול לדמיין.

לא עד כדי כך מעוות הדמיון,

לא, לא עד כדי כך.

חולון 03/01/2013