גרתי במנשיה של שנות החמישים.
בתים קטנים בעיר כבושה
של בורחים-מגורשים
ועולים חדשים שתפסו מקומם.
בעיר-
תחנת רכבת עזובה
רחובות צרים ולהם
שמות שהומרו למספרים.
שפת ים –עם ריח ביוב,
מתרגלים.
ילדים משחקים ורבים
במבטא וורשאי,רומני
או ליטאי -
" א רומינישע גנב"
"א פוילישע דריפקע"
ופתאום שמחה –
שלג יורד ביפו !
הסמטאות האפורות
ככלה בחופתה.
כדורי שלג ,בובות
ממש כמו שם.
רק אני חש זר.
המזרח התיכון
לרגע,
הפך למזרח אירופה.
נסעתי למנשיה היום-
והיא איננה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה