כשראיתי אותך בזמן ההשבעה
אני מודה, התרגשתי,
חשתי בעיני את הדמעה.
ראיתי איך את צועדת בשורה ,
על פניך חיוך ובעיניך גאווה.
ואת יפה, כל כך יפה.
כשנשבעת יחד עם חברותיך
לעשות כל הנדרש
ואם צריך-אף להקריב את חייך,
ראיתי בעיני מבעד למסך
את סבא חיים פינחס-שלא הכרתי ,
והוא כושל, מוחלש ומוצעד בסך,
הוא ואחיו האמלים
מלווים בצעקות, במכות
וקתות רובים.
מבעד למסך העשן והאבק
רציתי לצעוק ולומר לו –סבא יקר
אמנם סבלך גדול הוא ומר,
אבל,אחרי הנכד והנינים
גם הנכדה לדור חמישי
עומדת בגאווה בצל הדגל
ונשבעת אמונים
שיותר לא נתן שסבתות וסבאים
שבגלל שנאה ורשע
לא יוכרו על ידי הנכדים.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה