ההשבעה- לטל האהבה מסבא

כשראיתי אותך בזמן ההשבעה
אני מודה, התרגשתי,
חשתי בעיני את הדמעה.
ראיתי איך את צועדת בשורה ,
על פניך חיוך ובעיניך גאווה.
ואת יפה, כל כך יפה.

כשנשבעת יחד עם חברותיך
לעשות כל הנדרש
ואם צריך-אף להקריב את חייך,
ראיתי בעיני מבעד למסך
את סבא חיים פינחס-שלא הכרתי ,
והוא כושל, מוחלש ומוצעד בסך,
הוא ואחיו האמלים
מלווים בצעקות, במכות
וקתות רובים.

מבעד למסך העשן והאבק
רציתי לצעוק ולומר לו –סבא יקר
אמנם סבלך גדול הוא ומר,
אבל,אחרי הנכד והנינים
גם הנכדה לדור חמישי
עומדת בגאווה בצל הדגל
ונשבעת אמונים
שיותר לא נתן שסבתות וסבאים
שבגלל שנאה ורשע
לא יוכרו על ידי הנכדים.

ברל פלומן

ברל פלומן

תושבי העיירה קראו לו ברל פלומן (=ביידיש שזיפים), הוא נקרא כך על שום שהיה אדם מיוחד במינו שונה משאר היהודים,ראשית משום שלהבדיל משאר יושבי הכפר ,גר ברל מחוץ לעיר בכפר שאינו רחוק מהעיירה. ברל היה מגדל שזיפים מיוחדים באיכותם-גדולים מתוקים ועמידים לזמן רב. מכל המדינה ואפילו מקייב,לבוב ומטשרנוביץ הרחוקות היו באים שועי הארץ יהודים ושאינם יהודים,לרכוש שזיפים מברל .

ברל חי באושר,היה לו הכול.פרנסה לא חסרה, אשתו פייגה הייתה אישה כלבבו דהיינו-טובה,חרוצה ו-נקייה. ילדיו הגם שלא היו מצטיינים בלימודיהם אהבו לעבוד ולעזור לאבא במטע,היו ועל כן לא היה מאושר ממנו.

השנים חלפו באושר ובהנאה ואז הגיע בנו הבכור לפרקו והגיע הזמן לחתן אותו. חשב ברל וחשב היכן ימצא אישה מתאימה לבנו. לא שלא שלחו אליו את השדכנית ודווקא ממשפחות בעלות ייחוס וכאלה שנותנות נדוניה יפה,אבל ברל סירב.ייחוס לא עניין אותו, וגם לנדוניה לא נתן חשיבות רבה.ברל נהג לומר,"עם ייחוס לא מכינים קוגל לשבת ועם נדוניה לא מכינים צ'ולנט"., הוא רצה לבנו אישה טובה,חרוצה ו-נקייה. איך אפשר למצוא אישה כזאת? מבין השידוכים שהציעו לו האחת הייתה הכול מלבד נקייה ואילו השנייה מפונקת הבורחת מעבודה והשלישית הייתה ידועה כמרשעת איומה ולכן מה לו עם ייחוס או נדוניה הוא רוצה שאשת בנו תהיה טובה,חרוצה ו-נקייה.

המחשבה טרדה את מנוחתו וכל הלילה לא חדל מלחשוב על כך ולחבל תחבולות כיצד להגיע למטרתו. לילה אחד זה קרה, ברל התעורר כדרכו בזמן האחרון באשמורת שלישית וקפץ ממיטתו וצעק-יש! מצאתי! העיר את זוגתו וסח לה על הרעיון שמוחו הגה. פייגה לא התלהבה אך גם לא התנגדה ,ניסיונה רב השנים עם ברל לימד אותה שהיא יכולה לסמוך עליו ועל רעיונותיו.

ברל התלבש, הניח מהר תפילין,אמר במהירות את תפילת השחרית ביחידות ויצא אל המטע.

עם הנץ החמה הגיע ברל לשוק העיירה המתעורר עם שתי עגלות.האחת מלאה שזיפים גדולים ,טריים וצבעוניים והעגלה השנייה –ריקה. תפס לו ברל מקום מרכזי בשוק והחל קורא בקול:

יהודים יקרים,יהודים חכמים,יש היום מציאות בשוק, נקו את ביתכם,הביאו אלי את האשפה והאבק שאספתם ואני אתן לכו בתמורה אותה כמות של שזיפים.

היהודים שהתאספו סביבו היו בטוחים שהוא לועג להם ושחו על כך-
-מה הוא חושב לעצמו...
- עושה צחוק מאנשים רציניים...
-האיכר הזה עושה צימס מתלמידי חכמים ...

וכן הלאה...כאשר ראו שברל אינו פוסק להציע את סחורתו,רצו לרב וסיפרו לו את כל העניין.
הרב שקל וחשב ואמר לאנשי העיר,דברי חכמה כדרכו:"השאלה היא אם הוא עושה צחוק או הוא מתכוון ברצינות. זאת נדע רק אם נעמיד אותו במבחן. ילך רב נפתלי השמש הביתה,ינקו הוא ואשתו שרה–לאה את ביתם,ימלאו דלי מלא אשפה ביתית לברל. אם ייתן להם בתמורה דלי שזיפים אזי רצינית כוונתו ואפשר ליהנות מהשזיפים.

רץ השמש ביתה,ניקו הוא ואשתו את הבית והביאו לברל דלי מלא אשפה ביתית ואבק. לקח מהם ברל את הדלי שפך את תכולתו לעגלה הריקה,ונתן להם דלי מלא שזיפים יפים וטובים.

ראו האנשים שברל כן בדברו ומיד רצו ניקו את ביתם והביאו לברל דליים פחים ארגזים ואפילו שקים של אשפה. וברל נוטל מהם את האשפה ופך אל תוך העגלה שהייתה בבוקר ריקה,ונותן תמורתם כלים מלאים פרי,שזיפים. האנשים צוחקים לעצמם-ברל השתגע ,אבל מה איכפת להם? הם נותנים לו אשפה וזוכים בשזיפים.

עד מהרה התרוקנה עגלת השזיפים ועגלת האשפה תמלאה על גדותיה. ברל חזר הביתה. למחר שוב העניין חוזר על עצמו שוב מתייצב ברל במקום המרכזי בשוק והמשיך להכריז על מרכולתו ועל התמורה,אשפה ואבק ביתי.
חושבי העיר חזרו והביאו דליים מלאי אשפה ושוב התרוקנה עגלת השזיפים והתמלאה עגלת האשפה.

ביום השלישי כבר באו פחות אנשים, כולם כבר ניקו את הבתים ואז לקראת סוף היום,אחרי הצהרים,נגשה אל ברל נערה צעירה,חיננית וביישנית ופנתה לברל כשעיניה מושפלות וכף ידה פתוחה ובידה מעט אבק,. "ניסיתי",כך אמרה "במשך כל היום לחפש לכלוך ואבק בבית ולא מצאתי אלא המעט מעט הזה,אבל שני הורי זקנים וחולים ואני היחידה שמטפלת בהם, כל אחי ואחיותיי עזבו. אני יודעת שאין לי מספיק אשפה,אבל אבי ואמי זקוקים מאד לשזיפים".

ברל התבונן בנערה בחיוך של חיבה ואמר לה:"לך ולהורייך יהיו שזיפים ככל שתרצו.
את-טובה,חרוצה ו-נקייה,ואני כבר היום שולח את השדכנית להורייך".

ברל פלומן

תושבי העיירה קראו לו ברל פלומן (=ביידיש שזיפים), הוא נקרא כך על שום שהיה אדם מיוחד במינו שונה משאר היהודים,ראשית משום שלהבדיל משאר יושבי הכפר ,גר ברל מחוץ לעיר בכפר שאינו רחוק מהעיירה. ברל היה מגדל שזיפים מיוחדים באיכותם-גדולים מתוקים ועמידים לזמן רב. מכל המדינה ואפילו מקייב,לבוב ומטשרנוביץ הרחוקות היו באים שועי הארץ יהודים ושאינם יהודים,לרכוש שזיפים מברל .

ברל חי באושר,היה לו הכול.פרנסה לא חסרה, אשתו פייגה הייתה אישה כלבבו דהיינו-טובה,חרוצה ו-נקייה. ילדיו הגם שלא היו מצטיינים בלימודיהם אהבו לעבוד ולעזור לאבא במטע,היו ועל כן לא היה מאושר ממנו.

השנים חלפו באושר ובהנאה ואז הגיע בנו הבכור לפרקו והגיע הזמן לחתן אותו. חשב ברל וחשב היכן ימצא אישה מתאימה לבנו. לא שלא שלחו אליו את השדכנית ודווקא ממשפחות בעלות ייחוס וכאלה שנותנות נדוניה יפה,אבל ברל סירב.ייחוס לא עניין אותו, וגם לנדוניה לא נתן חשיבות רבה.ברל נהג לומר,"עם ייחוס לא מכינים קוגל לשבת ועם נדוניה לא מכינים צ'ולנט"., הוא רצה לבנו אישה טובה,חרוצה ו-נקייה. איך אפשר למצוא אישה כזאת? מבין השידוכים שהציעו לו האחת הייתה הכול מלבד נקייה ואילו השנייה מפונקת הבורחת מעבודה והשלישית הייתה ידועה כמרשעת איומה ולכן מה לו עם ייחוס או נדוניה הוא רוצה שאשת בנו תהיה טובה,חרוצה ו-נקייה.

המחשבה טרדה את מנוחתו וכל הלילה לא חדל מלחשוב על כך ולחבל תחבולות כיצד להגיע למטרתו. לילה אחד זה קרה, ברל התעורר כדרכו בזמן האחרון באשמורת שלישית וקפץ ממיטתו וצעק-יש! מצאתי! העיר את זוגתו וסח לה על הרעיון שמוחו הגה. פייגה לא התלהבה אך גם לא התנגדה ,ניסיונה רב השנים עם ברל לימד אותה שהיא יכולה לסמוך עליו ועל רעיונותיו.

ברל התלבש, הניח מהר תפילין,אמר במהירות את תפילת השחרית ביחידות ויצא אל המטע.

עם הנץ החמה הגיע ברל לשוק העיירה המתעורר עם שתי עגלות.האחת מלאה שזיפים גדולים ,טריים וצבעוניים והעגלה השנייה –ריקה. תפס לו ברל מקום מרכזי בשוק והחל קורא בקול:

יהודים יקרים,יהודים חכמים,יש היום מציאות בשוק, נקו את ביתכם,הביאו אלי את האשפה והאבק שאספתם ואני אתן לכו בתמורה אותה כמות של שזיפים.

היהודים שהתאספו סביבו היו בטוחים שהוא לועג להם ושחו על כך-
-מה הוא חושב לעצמו...
- עושה צחוק מאנשים רציניים...
-האיכר הזה עושה צימס מתלמידי חכמים ...

וכן הלאה...כאשר ראו שברל אינו פוסק להציע את סחורתו,רצו לרב וסיפרו לו את כל העניין.
הרב שקל וחשב ואמר לאנשי העיר,דברי חכמה כדרכו:"השאלה היא אם הוא עושה צחוק או הוא מתכוון ברצינות. זאת נדע רק אם נעמיד אותו במבחן. ילך רב נפתלי השמש הביתה,ינקו הוא ואשתו שרה–לאה את ביתם,ימלאו דלי מלא אשפה ביתית לברל. אם ייתן להם בתמורה דלי שזיפים אזי רצינית כוונתו ואפשר ליהנות מהשזיפים.

רץ השמש ביתה,ניקו הוא ואשתו את הבית והביאו לברל דלי מלא אשפה ביתית ואבק. לקח מהם ברל את הדלי שפך את תכולתו לעגלה הריקה,ונתן להם דלי מלא שזיפים יפים וטובים.

ראו האנשים שברל כן בדברו ומיד רצו ניקו את ביתם והביאו לברל דליים פחים ארגזים ואפילו שקים של אשפה. וברל נוטל מהם את האשפה ופך אל תוך העגלה שהייתה בבוקר ריקה,ונותן תמורתם כלים מלאים פרי,שזיפים. האנשים צוחקים לעצמם-ברל השתגע ,אבל מה איכפת להם? הם נותנים לו אשפה וזוכים בשזיפים.

עד מהרה התרוקנה עגלת השזיפים ועגלת האשפה תמלאה על גדותיה. ברל חזר הביתה. למחר שוב העניין חוזר על עצמו שוב מתייצב ברל במקום המרכזי בשוק והמשיך להכריז על מרכולתו ועל התמורה,אשפה ואבק ביתי.
חושבי העיר חזרו והביאו דליים מלאי אשפה ושוב התרוקנה עגלת השזיפים והתמלאה עגלת האשפה.

ביום השלישי כבר באו פחות אנשים, כולם כבר ניקו את הבתים ואז לקראת סוף היום,אחרי הצהרים,נגשה אל ברל נערה צעירה,חיננית וביישנית ופנתה לברל כשעיניה מושפלות וכף ידה פתוחה ובידה מעט אבק,. "ניסיתי",כך אמרה "במשך כל היום לחפש לכלוך ואבק בבית ולא מצאתי אלא המעט מעט הזה,אבל שני הורי זקנים וחולים ואני היחידה שמטפלת בהם, כל אחי ואחיותיי עזבו. אני יודעת שאין לי מספיק אשפה,אבל אבי ואמי זקוקים מאד לשזיפים".

ברל התבונן בנערה בחיוך של חיבה ואמר לה:"לך ולהורייך יהיו שזיפים ככל שתרצו.
את-טובה,חרוצה ו-נקייה,ואני כבר היום שולח את השדכנית להורייך".

חלומות

תמיד אני רואה עולם של לילה,
מראות שמחה, עצבות ופחד.

על יצועי,מלווה ברוגע נשִימתה,
העולם סוער, גועש וגולֵל.
מספר עבר,חוֹוֶה הווה ומבַעֵת עתיד.

ואני מבקש מריבון העולמים:
לעשות שאלת חלום?
או שמא להבין את "פשר החלומות"?

אני ממשיך וחולם,בלילות מרתקים
וכשאני מתעורר,הכול נשכח כלא היה.



20.01.2010

ביוון כבר לא שוברים צלחות

מוקדש לחנה א. מורה דגולה למחול יווני ובלקני.
ולכל השואלים אם כשאנו רוקדים יווני ,אנו זורקים ושוברים
צלחות .

*************************************

ביוון כבר לא שוברים צלחות
במקום זה זורקים פרחים.

בַּריקוד, להבות סובבות במעגל
ורוקדות תמיד בקצבים ידועים
חספיקו,זוננרדיקו זמבקיקו,סירטו

והריקוד מְקרב רחוקים,
יד לכתף וידיים לשכנך,
סובב עצמך פעם ופעמיים
וחבט בנעל בכף ידך..

והניגון מתגלגל מסחרר
מעורר כבתפילות
גליקריה ,חאריס וקאזאג'ידיס
מזור לנשמה ושמן לעצמות.

וכגוש אחד חבורה נעה
יחד רוקעת כל רגל וכל כף
מחול יווני,.סאגאפו .

בגוש כל אחד נבלע
אתה חלק ואתה בתוכו.
אינך בודד גם כשאתה לבדך
המחול והמוסיקה
מחבקים אותך..

חורף,2010