רוח קרירה נושבת בהרים
רוח מיללת מיבבת,
אף היא בוכה
על אבדן נעורים,
בוכה עלי.
נישבי,נישבי רוח טובה
מים אלי תבואי,
רוח סוררת,אהובה.
אני על אבן יושבת דומם
וסביבי נערותי כולן.
חברותי מילדות נדות לי
ומבכות את גורלי.
לפני שנות אלף שפרו חיי,
בת יחידה לאב אוהב ואמיץ.
ואיך אז קינאו בי חברותי.
ואילו היום,
הדמעות ללא הרף שופעות.,
החברות משפילות עיני דמע.
אינן מתבוננות בעיני
הן יודעות וגם אני,
כי הן תמשכנה לחיות אחרי.
ואני...
אני לא רבות אחיה
אהוב אין ולא יהיה,
ואני נערה משתוקקת חיים
שואפת אהבה,
מראה יקרות לרגע חלף, עבר
עלם חמודות שראיתי בכפר.
נגזר עלי לנוד ולבכות
על נמהרות הלוחם
וחטאי אבות.
על אב פזיז, אב נמהר
שבמחי מילה את גורלי גזר.
עוד אני זוכרת,
את בשורת הניצחון,
כה עלזתי
שניגפו בפניך בני עמון.
אספתי את הבנות,
סכנו בשרנו,
לבשנו את מיטב המחלצות
ויצאנו לקראתך בתופים ובמחולות.
כל כך שמחתי לקראתך,
כל כך רציתי ליפול לזרועותיך.
אך מה תמהתי
שבמקום להושיט בשמחה
את ידיך,
זעקת לפתע בתדהמה ובכאב
וקרעת את בגדך.
"אהה בתי הכרע הכרעתני,
ואני פציתי פי אל ה'
לא אוכל לשוב.
להוותי נדרתי נדר
והיה כל היוצא מדלתי ביתי...
והיה לה' והעלתיו לעולה".
מה חשבת אב נמהר
אב אהוב
מי ייצא לקראתך
כאשר תשוב?
אבי,אבי אומלל באבות
אבל אתה ללא דמעות.
שופט בישראל,
איש מלחמה,מושיע וגואל.
איך לא תרעד ידך
באחזה במאכלת למלא הנדר?
הרי בעיני כולם תקרא:
רוצח בתו ,אכזר זה הגבר.
לי יאבדו חיי ועלומי,
אך עליך אבי,עליך רחמי.
מרים יהיו חייך עד יום מותך.
אל דומה תכמה
וביום זה תהא גאולתך.
אך לך אבי, לבי לא אגלה,
"פצית פיך אל ה'
עשה לי כאשר יצא מפיך".
למשאלתי הרפת ממני לשני חדשים
והלכתי וירדתי על ההרים
אני ואתי רעותי,
לבכות ולקונן על בתולי.
ועתה עברו שני החודשים
נער הרועים מרועי העדר
הנה הופיע .
שליח אבי הוא,להביאני
לקיים את הנדר.
היו שלום הרים,היו שלום שמים,
סלעים, עצים ומעיין המים.
שלום לכן הרעות עד הסוף חברותיי
אנא בכו עלי ,על חיי ועל נעורי.
חולון,שבועות תשס"ט,מאי 2009
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה