בצעירותי קראתי את סיפורו של שוויק ואף ראיתי אותו על במת "האהל" עם מאיר מרגלית. אהבתי אותו!
סיפורו של ירוסלב האשק על החייל האמיץ שוויק,תמיד עורר בי סימפטיה וחיבה עזה לאיש הצבא שהצבא היה
רחוק ממנו למרות שגויס אליו. "מודיע בהכנעה"או "הרגו לנו את הפרדיננד" והיו תמיד משפטי מפתח עבורי.
סימפטיה וחיבה אבל גם מידה של הזדהות,נדמה שגם אני הייתי מין שוויק כזה למרות כל ההבדלים .בכל זאת צה"ל
איננו צבאו של הקיר"ה ובכל זאת אני חושב שהתאמתי לצה"ל כמו ששוויק התאים לצבא הקייזר כך שבאמת אפשר
לומר שבמידה מסוימת הזדהיתי איתו.
המעשה השוויקי שעליו אני רוצה לספר מביא אותי עד היום למצב שאנני יודע לצחוק ,לבכות ,להתבייש ובכלל מה
לעשות. עובדה אחת קיימת –אני הייתי החייל היחידי בצה"ל שהוצמד לחיוך.כן, צה"ל מצמיד,או לפחות נהג להצמיד
טירונים סוררים לכל מיני דברים לקסדות ,לרובים ,לחגור פילים למה לא? אבל אני הייתי הטירון היחידי בצה"ל
שהוצמד לחיוך,תוך כדי שלושה משפטי מחץ.
היינו מחלקה של טירוני נח"ל בבית דאראס,רצנו ריצת בוקר בחצי גוף ערום כרגיל,חלקנו עם ריבועים בבטן ואחרים
כרסים מכובדים מהבסיס עד באר טוביה וחזרה כשאקסי הרב"ט, שאז נראה לנו כחצי אלוהים, מנצח על הריצה.
הוא צורח-הו הו הו הו הו הו הו
ואנו עונים-הו הו הו הו הו הו הו.
וגם שרים-מה קרה לרוזנבלום/נפל מגובה עצום/חגור מסע, ביטול חופשה ולירה קנס.
עוד אנו רצים והינה שלוש יעלות חן פוסעות מעדנות נכחנו,מעוררות עניין רב במסה הגברית המיוזעת הרצה ושרה
שירי נפש,ואז לנגי לוחש לי –"תראה את האמצעית איזה תחת משגע,"ואני צוחק ועונה לו "שלושתן חתיכות
משגעות". שכן זאת לדעת,בטירונות, בחבורה גברברית רווית הורמונים כל בת המין השני היא כלילת היופי.
אַקסי שאהב עונשים מקוריים ראה בחטְאי וקרא מיד:רוקח בא הנה",ברור,עברתי על הדיבר- בשורה לא תדבר.
מה אמרת? לענות? מיד נזכרתי בשוויק.. "מודיע בהכנעה שאמרתי ששלושתן חתיכות משגעות". והוא "רוץ אם כך
סביבן ואמור להן זאת". מה השתגעתי לעשות צחוק מעצמי? ואז נזכרתי שוב-שוויק אינו מסרב. "מודיע בהכנעה
האדון המפקד אקסי –אעשה זאת". רצתי סביבן ואמרתי להן שהן חתיכות משגעות. אני אומר ומתפוצץ מצחוק,
והשלוש אף הן צוחקות. אני חוזר למפקד האדיר אקסי כשאני לא מסוגל להפסיק לצחוק. הוא פוקד: "תפסיק
לצחוק!" ואני רוצה אבל לא מצליח! אז הוא אומר את משפט המחץ מספר אחד-" רוקח, היות ואתה לא מפסיק
לצחוק-אתה צמוד לחיוך!!!"חזרתי לשורה כשחיוך מרוח על פני .אנו רצים ועל פני חיוך, יושבים בשיעור נשק עם
אקסי שהיה מ"כ ישיר שלי-על פני חיוך. אבל כמה אפשר? די הפסקתי.
אקסי מיד שם לב ודורש הסבר-"מודיע בהכנעה האדון המפקד ששרירי הפה התעייפו ולא מסוגלים לאחוז את
החיוך" אמרתי ואז פולט אקסי את משפט המחץ השני: "לך אם כך למרפאה תבקש פלסטר ותחזק את שרירי החיוך".
תשובתי הייתה שוויקית"כן,האדון המפקד". רצתי למרפאה ופניתי לחובש התורן, שהתעניין לדעת למה אני זקוק
לפלסטר? הסברתי שהאדון המפקד אקסי שלח אותי לקבל מהאדון החובש פלסטר על מנת לחזק את שרירי
החיוך,שאליו אני צמוד. "חכה רגע" אמר- ונכנס לרופא, הרופא קרא לי אליו .הוא דיבר אתי ברוך ובהבנה כמו
שמדברים עם אחד שנתבלעה דעתו. כאשר גמרתי לספר, האדון הרופא נראה כעוס ואמר לי:" לך ותגיד לאדון המפקד
שלך שיבוא בריצה בזה הרגע שכן אם לא יגיע אני אכניס לו באבי אבותיו שלא ישכח לנצח".
בהכנעה רבה רצתי לשקם הנגדים והקצינים ,שם ישב אקסי על טמפו וופלה משולשת כנהוג בימים ההם נעמדתי
מולו וקראתי בקול ,כך שישמעו כולם: "האדון המפקד אקסי (שוויק או לא שוויק?)מודיע בהכנעה, האדון הרופא
קורא לו ואומר שאם לא יגיע מיד ובריצה יכניס לו באבי אבותיו שלא ישכח לנצח".
לנוכח עינם המשתאות של כל הנוכחים הניח אקסי את הטמפו והוופלה ורץ למרפאה . שם עמדתי מאחורי הקיר הדק
ושמעתי את הרופא נוזף באקסי בזעף ובצעקה רמה "תגיד, אתה אידיוט?אתה רוצה לשגע לי את הטירונים ועוד
ועוד"...ואז יצא האדון המפקד אקסי בפנים אדומות נזופות ואמר לי את משפט המחץ השלישי והמסכם:"אתה
משוחרר מהחיוך".ואני כמובן "כן האדון המפקד".
הלקחים ששוויק למד-שהאדון המפקד אמנם חשוב וגדול אבל מן הסתם יש גדולים וחשובים ממנו וכן שגם ב"הכנעה
רבה" אפשר להכניס לאדון המפקד באבי אבותיו ובלבד שלא יהרגו לנו את הפרדיננד.
