ים המלח של פעם

עד היום אני זוכר,
עד היום אני חולם עלֵיךָ.
מלח,אשלג ואגם
טעמךָ המלוח וריחותייךָ.

אגם נוכל וערמומי
עובד בעיניים על אוהביו
ומראהו דמותו הימי
משתנה בצורתו וגווניו.

פעם שקט,חלק ללא גלים
ופעם זועף,רועם וקצר רוח
מרטיב במימיו הכבדים
את ביתי ואת תריסי
בטעם מלוח.

ביתי שעל שפת ים המלח.
כבית קטן בערבה ,
ליד קרנליט לבן כקרח.
בחום בוער כמדורה.

בבריכות שליד בית אבי
פועלים באתים מריצות וקרוניות
מטעינים זהב לבן ואביבי
למפעל הגדול ולמשאיות.

המרחבים בהם שוטטתי,
השרב המחבק ,הסופה המלטפת.
והדגיגים בעין פשחה,
וצמחיה מתגלגלת ברוח,כרודפת.

אני ילד מביט כה וכה
משוטט בערבות הדמיון
הרי מואב מפה ומדבר יהודה משם
כה קסמתם לי –ילד קטן.

עוד באפי אני חש את ריח הים
ורואה את "יתומה" "מצדה" ואחרות,
הספינות השטות באגם
גוררות אשלג ב"מַעונות."

אהבתי אותך ים הפלא
לי היית כגן עדן ארצי
כשאני רואה אותך,היום
עולה ,צורב כאבי.

מה חטאת אגם יקר
שכך עוללנו לך?
ממקום חיות ומקור אוצר,
שלולית עלובה הותרנו לך.