יום חמישי, 15 באפריל 2010

אמי

פנים שחומות שחורת שיער
עיניים שחורות רחומות חמות.
(ציגנקע, כך קראו לך שם).
אוזניים מקשיבות לסיפוריי השונים-
סיפורי תנועה,
סיפורי צבא
וסיפורי קיבוץ.

ואני, בן שחץ צעיר
לא מקשיב, לא רוצה לא חש:
סיפורי גלות,
מה לי סדגורה ובוקובינה?
כששלי חניתה וראש פינה.
מה לי שפת ז'רגון גלותית
כשאני הקוצני, שלי העברית.

ואת הטובה הרחומה
בך עלבתי ללא סיבה.
היום כשאני בוגר מגילך-
ביום מותך,
מה לא הייתי נותן
לזכות ולשמוע את סיפורך.

מצבה ביער

יד לוולוול (זאב) וואהל


כאבן שנעלמה עם אחיותיה
ביער העשב העצי,
כישיש הנמצא בזרועותיה
של אם חומה טובענית.
שם ראיתי יד לאדם,
שחי אי אז לפני שנים.

קרוב היה לי האיש
שלא הכרתיו.לפני היוולדי
הלך האיש,הלך ואיננו...

רכבת שחורה ומעשנת
חלפה עברה ברעש אימים.
דרסה בדרכה ולא הותירה
אלא גוויה,גווית נער ,
חייל עול ימים.
צעיר יפה תואר, לבוש בקפידה
מרצין עם כולם,
(האם לא לימדו אז לחייך לצלם?)
ולפעמים אני תוהה
איך היה יכול להיות איתו?
לוּ הרכבת לא עברה
לוּ חש בהתקרבה
לוּ ראהו הנהג

לוּ לוּ לוּ איזה לוּ נלעג.
חסר כל תוחלת ,
ולמרות הלוּ הבלתי אפשרי
התהייה, מה אעשה,
נשארת אתי.

חולון מרץ 2010